הסכם היסטורי, מחלוקת יסודית: מי יזוז ראשון בעזה?

ההכרזה של טראמפ

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הכריז בלילה שבין חמישי לשישי כי מועצת השלום הגיעה להסכם לפירוק מלא של חמאס ושל יתר הארגונים החמושים ברצועת עזה.

לפי ההכרזה, עזה תעבור לניהולה של ממשלה פלסטינית חדשה שתעבוד בשיתוף פעולה עם מועצת השלום. לאחר השלמת פירוק הנשק ייסוג צה״ל מהרצועה, וכוח הייצוב הבינלאומי יעבוד לצד כוח משטרה פלסטיני חדש ויקבל אחריות על ביטחון התושבים ועל מניעת חידוש האיום נגד ישראל.

טראמפ הגדיר את ההסכם אבן דרך בתוכנית 20 הנקודות שלו והודה למצרים, קטר וטורקיה על מאמצי התיווך. מועצת השלום הוסיפה כי זו הפעם הראשונה שבה חמאס מתחייב באופן רשמי לתוכנית מעשית לפירוק נשקו.

הכוח הבינלאומי כבר קיבל אישור עקרוני

עוד לפני ההכרזה אישר הקבינט הישראלי את כניסתם העתידית של מועצת השלום וכוח הייצוב הבינלאומי לרצועה. במסגרת ההחלטה הוענקה לכוח חסינות משפטית, אך כניסת כל כוח תדרוש אישור פרטני של ראש הממשלה, שר הביטחון ושר החוץ.

ישראל שמרה לעצמה גם את הסמכות לקבוע אילו מדינות ישלחו כוחות. בשלב הראשון דובר על כ-200 נציגים ממדינות ידידותיות, ובהן מרוקו ואוגנדה. הכוח אמור לפעול בשטחים שאינם בשליטת צה״ל, בתיאום עם הצבא.

המהלך אמור להתחיל בפיילוט ברפיח. במסגרת זו יוקמו מתחמי מגורים זמניים ושירותים בסיסיים באזורים שאינם בשליטת חמאס. התושבים שייכנסו למתחמים יעברו בדיקות שנועדו למנוע כניסה של אנשי הארגון.

הוויכוח האמיתי: מהו פירוק נשק

הפער בין ההצהרה האמריקאית לבין הפרטים הפלסטיניים נוגע להגדרת פירוק הנשק. לפי הטיוטה שפורסמה בכלי תקשורת ערביים, הנשק הכבד, אתרי הייצור, מחסני הנשק והמנהרות ייאספו ויועברו לשליטתה של ועדה פלסטינית לאומית.

הטיוטה קובעת ששום נשק לא יימסר לישראל או לגורם שאינו פלסטיני. בתוך 14 ימים אמור להיקבע לוח זמנים לביצוע התהליך, שעליו תפקח ועדת אימות בינלאומית בסיוע כוח הייצוב.

מבחינת ישראל, אחסון הנשק בידי גורם פלסטיני אינו מספיק. הדרישה הישראלית היא לפרק את חמאס לחלוטין, להוציא את הנשק מעזה ולפרז את הרצועה כתנאי מקדים לכל תהליך מדיני או נסיגה.

מלכוד סדר הפעולות

כאן נמצא המכשול המרכזי. ישראל הודיעה שלא תיסוג מהקו הצהוב לפני השלמת פירוק חמאס מנשקו. לעומת זאת, ע׳אזי חמד, חבר משלחת המשא ומתן של חמאס, הודיע כי הארגון לא ינקוט שום צעד בנוגע לנשק לפני נסיגה ישראלית.

גם הטיוטה הפלסטינית קושרת בין שלבי איסוף הנשק לבין נסיגה ישראלית הדרגתית. המשמעות היא שכל צד דורש מהצד האחר לבצע ראשון את החלק המסוכן והבלתי הפיך מבחינתו.

ישראל חוששת שנסיגה מוקדמת תאפשר לחמאס לשמור בפועל על הנשק, להסתיר מנהרות ולשקם את כוחו. חמאס חושש שמסירת הנשק לפני הנסיגה תותיר אותו ללא מנוף לחץ וללא יכולת לאכוף את התחייבויות ישראל.

לכן, למרות ההכרזה החגיגית, ההסכם יקום או ייפול על מנגנון הביצוע: מי מאמת את מסירת הנשק, היכן הוא מאוחסן, מי שולט במפתחות המחסנים, כיצד מטפלים במנהרות ומה קורה אם אחד הצדדים נעצר באמצע התהליך.