חוק התקשורת עבר: רגולטור חדש ומאבק על עצמאות החדשות

חוק התקשורת של השר שלמה קרעי אושר סופית בכנסת ברוב של 53 תומכים מול 48 מתנגדים, לאחר הליך חקיקה ממושך, אלפי הסתייגויות ושינויים של הרגע האחרון. מדובר ברפורמה המבנית הגדולה ביותר בשוק השידורים הישראלי זה עשרות שנים, והיא צפויה לשנות את האופן שבו ערוצי טלוויזיה, חברות חדשות וספקי תוכן מפוקחים.
במרכז החוק עומדת הקמת רשות חדשה לתקשורת משודרת, שתחליף את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו ואת המועצה לשידורי כבלים ולוויין. תקציבה השנתי המתוכנן של הרשות הוא כ-25 מיליון שקל, ומועצה ציבורית שתוקם לצדה תקבע את מדיניות הפיקוח והאסדרה. המטרה המוצהרת היא לרכז את הפיקוח תחת גוף אחד ולהתאים את החוק לעידן שבו טלוויזיה ותוכן מופצים גם באינטרנט ובשירותי סטרימינג.

אחד השינויים המרכזיים הוא מעבר ממודל של רישיונות וזיכיונות למודל המבוסס יותר על רישום. הקמת ערוצי חדשות חדשים אמורה להפוך לפשוטה ומהירה יותר, עם פחות חסמי כניסה. תומכי החוק טוענים כי המהלך יאפשר כניסת שחקנים חדשים, יגביר את התחרות ויצמצם את כוחם של הערוצים הוותיקים.

החוק משנה גם את היחסים בין ערוצי הטלוויזיה לחברות החדשות. ההפרדה המבנית הקיימת ביניהם תבוטל, כך שבעלי הערוצים יוכלו לשלוט באופן ישיר יותר בחברות החדשות שהם מפעילים. המתנגדים מזהירים שהמהלך עלול לפגוע בעצמאות המערכת העיתונאית ולחזק את השפעת בעלי ההון והאינטרסים המסחריים על התוכן החדשותי.

חובת העברת הערוצים תישאר בעיקר לגבי הערוצים הוותיקים שכבר מחויבים בכך כיום. אירועי ספורט בעלי חשיבות ציבורית יחויבו להיות זמינים בערוצים המופצים במערך עידן פלוס. לעומת זאת, היישומון הממשלתי שתוכנן לאפשר צפייה חינמית בערוצי חדשות הוסר מהנוסח הסופי בעקבות התנגדויות פוליטיות ומעשיות.

מחלוקת נוספת נגעה לזהות הגורמים שימנו את מועצת הרשות החדשה. במהלך ההצבעות נעשה ניסיון לשנות את הרכב ועדת האיתור ולהחליף נציגים מקצועיים ועצמאיים בנציגים הקשורים למינויים ממשלתיים. בעקבות אזהרת היועצת המשפטית של הכנסת, ההסתייגות הספציפית לא אושרה. עם זאת, מבקרי החוק טוענים שגם הנוסח שנותר מעניק למשרד התקשורת ולדרג הפוליטי השפעה רחבה מדי על זהות הרגולטורים.

החוק כולל 149 סעיפים, ונגדו הוגשו 3,294 הסתייגויות. מרבית הוראותיו ייכנסו לתוקף בעוד שנתיים, תקופה שבה יהיה צורך להקים את הרשות החדשה, לקבוע תקנות ולהסדיר את המעבר מהגופים הקיימים. עתירות לבג"ץ כבר צפויות, הן בנוגע לתוכן החוק והן בטענה לפגמים בהליך החקיקה.

בסופו של דבר, החוק כולל שני כיוונים מנוגדים. מצד אחד, הוא מעדכן מערכת רגולטורית שנבנתה בעידן של מספר קטן של ערוצים ומפיצים. מצד שני, הוא מחליש חלק ממנגנוני ההפרדה והפיקוח שנועדו להגן על עצמאות החדשות. המבחן יהיה לא רק כמה ערוצים חדשים ייפתחו, אלא האם התחרות החדשה תייצר מגוון עיתונאי אמיתי או בעיקר גופי שידור נוספים התלויים בבעליהם ובפוליטיקאים.