מהצד השני: טהראן רוצה להיות הכתובת

האורחים בטהראן הם חלק מהמסר

בשבוע שבין 23 ל־30 באוקטובר קיבלה העמדה האיראנית המוכרת תפאורה חדשה: שר ההגנה הסעודי הגיע לטהראן עם מפקד צבא פקיסטן וראש המודיעין הטורקי; בתקשורת נחשף מכתב מסגן הנשיא האמריקאי לבכיר הביטחוני האיראני; והמתווכים הקטרים שבו לבירה האיראנית. בערוצים המזוהים עם המשטר התחברו האירועים לטענה שההנהגה מבקשת לבסס מאז המלחמה: העמידה הצבאית מאלצת את האחרים להתחשב באיראן ולבוא אליה כדי לחפש הסדר.

בשבוע הקודם עיקר המסר היה שאיראן לא תפתח ראשונה את הורמוז ולא תוותר מראש על מנופי הלחץ שלה. השבוע התווסף ניסיון לתרגם את העמידה הזאת למעמד מדיני. טהראן מבקשת להיות שותפה בקביעת כללי הביטחון האזוריים, ובה בעת להמשיך להחזיק ביכולת לשבש אותם עד שדרישותיה ייענו.

זהו הקו המחבר בין הדיווחים בתסנים, באל־מיאדין ובערוצי משמרות המהפכה. הוא מסביר את בחירת הכותרות ואת ההבלטה של כל ביטוי לחולשה אמריקאית או למחלוקת בישראל. כדי להבין את תמונת השבוע צריך להפריד בין ההתפתחויות עצמן לבין המשמעות שהמחנה האיראני מעניק להן.

מפגש אזורי, עם פרשנות איראנית רחבה

ב־26 באוקטובר נפגשו בטהראן מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי מוחסן רזאאי, שר ההגנה הסעודי ח׳אלד בן סלמאן, מפקד צבא פקיסטן אסים מוניר וראש המודיעין הטורקי איברהים קאלין. עצם ההרכב היה משמעותי: בעלי תפקידים ביטחוניים בכירים משלוש מדינות הגיעו לשיחה משותפת עם איראן בזמן שמתרבים האיומים על חידוש הלחימה.

התוצאה המתועדת הייתה מצומצמת. ההודעה המשותפת קבעה שהמשתתפים ימשיכו בדיאלוג לחיזוק שיתוף הפעולה, השלום והביטחון באזור. היא לא הציגה ברית חדשה, ערבויות הדדיות או מנגנון מוסכם להוצאת כוחות אמריקאיים. ההודעה המשותפת כפי שפורסמה בשידור האיראני.

רזאאי העניק למפגש מסגרת רחבה בהרבה. בהצהרות שהופצו בתסנים ובאל־מיאדין הוא טען שביטחון מערב אסיה צריך להישען על מדינות האזור, ושארצות הברית הוכיחה שאינה יכולה לספק ביטחון למארחות בסיסיה. עראקצ׳י ופזשכיאן חזרו על ההצעה לשיתוף פעולה בין שכנות ועל התנגדות להתערבות צבאית מבחוץ.

הפער בין ההודעה לבין ההצהרות חשוב. אפשר להסכים להמשך דיאלוג עם איראן כדי למנוע מלחמה, בלי לקבל את תפיסתה לגבי הנוכחות האמריקאית. גם ההסבר הסעודי לביקור, כפי שהובא בחומר, התמקד בהפחתת מתיחות ובתמיכה בתיווך. הפרשנות האיראנית הופכת את עצם הישיבה המשותפת לאישור של טענתה הוותיקה: אי אפשר לבנות סדר אזורי יציב תוך ניסיון לבודד אותה.

סעודיה מגיעה לשיחות בזמן שהחזית התימנית בוערת

ההקשר התימני מעניק למפגש משקל נוסף. לאורך השבוע המשיכו החות׳ים להודיע על תקיפות נגד שדות תעופה, בסיסים ומתקני נפט בסעודיה, ובהם ראס תנורה. במקביל פרסמו שלטונות צנעא דיווחים על הרוגים ופצועים בתקיפות סעודיות, כולל ילדים. מנייני הנפגעים והיקפי התקיפות השתנו בין העדכונים, ואין בסיס לחברם לסיכום אחד.

בערוצים הפרו־איראניים נוצר מכך סיפור נוח: ריאד נושאת במחיר צבאי וכלכלי ומגיעה לטהראן כדי לחפש מוצא. בחומר הופיעו גם טענות על הסדר כספי אפשרי עם צנעא, אך ללא אישור רשמי. המפגש אינו מוכיח שאיראן יכולה להורות על הפסקת התקיפות החות׳יות, ולא פורסמה בעקבותיו הפסקת אש. הוא כן מאפשר לה להציג את קשריה האזוריים כנכס שאחרים נדרשים להתחשב בו.

המכתב מוואנס: ערוץ בכיר, בלי פריצת דרך

ההתפתחות הבולטת השנייה הייתה התכתובת בין סגן הנשיא ג׳יי־די ואנס לרזאאי. הדיווחים הראשונים, שהופצו בהרחבה ב־28 באוקטובר ויוחסו לוול סטריט ג׳ורנל, תיארו ניסיון אמריקאי לחדש מגעים באמצעות מסר לבכיר המקושר ישירות למוקד קבלת ההחלטות בטהראן. בהמשך השבוע אישרו מקורות איראניים שהתקיימה תכתובת, ותסנים דיווחה שאיראן טרם השיבה.

הערוצים האיראניים הקפידו להגן על משמעות הפנייה מבחינתם. מקור ששוחח עם אל־מיאדין הדגיש שמכתבים אינם מעידים על התקדמות או על נסיגה איראנית, ודחה את הטענה שהמהלך נבע מבקשה איראנית לציוד ולתרופות. מול המסגור האמריקאי ההומניטרי, טהראן ביקשה לשמר תמונה של פנייה מדינית מצד וושינגטון, בלי להודות בצורך דחוף בפשרה.

המכתב עצמו לא פורסם במלואו בחומר. גם לפי הדיווחים עליו, הוא עסק במסגרת אפשרית למגעים ולא בהסכם שלום מפורט. לכן אפשר לזהות עלייה בדרג הערוץ, אך אין בסיס להסיק ששני הצדדים התקרבו לעסקה.

הפער המהותי נשאר מוכר. איראן דורשת צעדים כלכליים וביטחוניים מוקדמים, ובהם סיום המצור על נמליה והסרת מגבלות על מכירת הנפט; ארצות הברית מבקשת שהגרעין יהיה חלק מהתהליך מראש. קאליבאף חזר ב־29 באוקטובר על המסר שלא תהיה התקדמות בלי הסכמה לשבעת התנאים האיראניים.

שבעה תנאים ושבעה ימים עדיין אינם נוסח מוסכם

השבוע התרבו הגרסאות על תוכניות קצרות לבניית אמון. הופיע דיווח על מסגרת בת חמישה ימים, ובהמשך על טיוטה קטרית בת שבעה ימים הכוללת צעדים הדדיים. מולן הופיעה הכחשה איראנית שלפיה לא הוגשה הצעה חדשה מקובלת, אלא רעיונות שטהראן דחתה.

אין לערבב בין שבע הדרישות האיראניות, לוח הזמנים האיראני לביצוען והטיוטות שמיוחסות למתווכים. אלה רכיבים שונים, והדיווחים אינם מספקים מסמך משותף שמחבר ביניהם. עראקצ׳י אמר שהמגעים נמשכים לבחינת רעיונות שיאפשרו לממש את התוכנית האיראנית; אמירה זו אינה אישור שהתקבלה תוכנית קטרית או אמריקאית.

בבוקר 30 באוקטובר דיווחה רויטרס שהמתווכים הקטרים חזרו לטהראן בתיאום עם האמריקאים. הדיווח תיאר שוב את המחלוקת על שילוב הגרעין ועל הקדמת ההקלות לאיראן. התנועה הדיפלומטית נמשכת, בעוד סדר הפעולות נשאר מכשול מרכזי. דיווח רויטרס על חזרת המתווכים.

הורמוז: לשמר את המחיר של אי־הסכמה

במקביל להתרחבות המגעים, איראן המשיכה להודיע שהורמוז לא ייפתח עד למילוי תנאיה. ההצהרות השתנו בין סגירה מוחלטת לבין איסור מעבר לכלי שיט שאינם מתואמים עמה. מבחינת המסר, שתיהן משרתות אותה מטרה: להציג את המעבר הבטוח כתלוי בהחלטה איראנית.

להצהרות התלוו הודעות חוזרות על מכליות שנפגעו ממוקשים בנתיב דרומי שאיראן מגדירה אסור. ב־23 באוקטובר טענו משמרות המהפכה לפגיעה בשתי מכליות־על; ב־27 באוקטובר פורסמה הודעה על מכלית נוספת; וב־29 באוקטובר נטען ששלוש מכליות התלקחו בתוך יממה. בחלק מההודעות לא נמסרו שמות כלי השיט או פרטים המאפשרים להבחין בוודאות בין אירוע חדש לחזרה על אירוע קודם.

לצד זאת הופיעו דיווחים נפרדים של רשות הסחר הימי הבריטית על מכליות שנפגעו מקליעים לא מזוהים. הם מחזקים את התמונה של סכנה ממשית לשיט, אך אינם מאמתים את מספר המכליות שהציגו משמרות המהפכה או את הטענה שכל הפגיעות נגרמו ממוקשים. במקרה אחר, כלי שיט בוער מצפון לח׳סב זוהה בהמשך כסירת מפרש מסורתית; אין לצרפו אוטומטית למניין המכליות.

ריבוי הפרסומים בתסנים, באל־מיאדין ובערוצי משמרות המהפכה אינו בהכרח ריבוי ראיות: לעיתים כולם מפיצים אותה הודעה צבאית. גם דיווח על מעבר חלקי של נפט וגז אינו מתיישב עם קריאה מילולית של סגירה מוחלטת. מעבר מוגבל, סכנת תקיפה והסדרי תיאום יכולים להתקיים במקביל.

החידוש המעשי השבוע היה הרחבת הלחץ מחוץ לאירוע הבודד. איראן הזהירה את חברת הספנות סינוקר וטענה שספינותיה צברו הפרות רבות; לפי ההודעה, החל מ־1 בנובמבר יינקטו צעדים משפטיים נגד כל ספינות החברה. זו הודעה על פעולה עתידית. היא מלמדת שטהראן מבקשת להעניק לאיום הצבאי מעטפת מתמשכת של כללים, רשימות וסנקציות משלה.

דיווחי המסחר לאורך השבוע הציבו את ברנט בסביבת 115–117 דולר לחבית. בערוצים האיראניים המחיר משמש הוכחה לכך שהלחץ על איראן גובה מחיר גם מהמערב. אלא שהצלחת מנוף האנרגיה מבחינת טהראן תלויה גם ביכולתה לייצא, לקבל תשלום ולייבא מוצרים חיוניים — יכולות שנשארות תחת לחץ.

הצבא מציג התאוששות; ההיערכות למלחמה נמשכת

לקראת סוף השבוע הודגשו טענות להישגים בהגנה האווירית ובלוחמה האלקטרונית. ב־29 באוקטובר הודיעו משמרות המהפכה על הפלת כטב״ם ממזרח להורמוז ועל השתלטות על כטב״ם אמריקאי אחר ממערב למצר. לטענתם, האחרון עסק באיתור מערכות הגנה איראניות.

ההודעות משתלבות בהצהרות מפקדים שלפיהן מערכי הטילים, הכטב״מים וההגנה האווירית שוקמו והשתפרו. תפקידן התודעתי ברור: לשכנע שהתקיפות הקודמות לא שללו מאיראן את יכולת התגובה ושסבב נוסף ייתקל במערך ערוך. היקף השיקום והמניינים המצטברים של הפלות לא אומתו באופן עצמאי. פיקוד המרכז האמריקאי הכחיש במפורש את הטענה ללכידת הכטב״ם. הדיווח על ההודעה האיראנית וההכחשה האמריקאית.

באותו זמן המשיכו הערוצים לצטט דיווחים על העברת אמצעי הגנה לישראל, טיסות תובלה והיערכות אמריקאית. ב־29 באוקטובר פורסם דיווח, שיוחס לוול סטריט ג׳ורנל, על הצגת אפשרויות צבאיות לטראמפ בידי מפקד פיקוד המרכז בראד קופר. אלה סימנים לבחינת חלופות ולהיערכות; בחומר אין הודעה רשמית על החלטה לפתוח במתקפה חדשה.

הגרעין: החרפת השיח לצד הכחשת כוונה לנשק

בתחום הגרעין נשמעו השבוע קולות מאיימים יותר. חברי פרלמנט ודוברים אחרים העלו אפשרות לשינוי דוקטרינה או ליציאה מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני בעקבות תקיפה נוספת. הצעות כאלה מאפשרות למחנה האיראני לאותת שהמשך הלחץ עלול לייצר תוצאה הפוכה מזו שוושינגטון מבקשת להשיג.

עם זאת, הן לא פורסמו כהחלטת מדינה. ב־26 באוקטובר אמרו פזשכיאן ודובר משרד החוץ בקאאי שאיראן אינה מבקשת נשק גרעיני, והנשיא הדגיש את חברותה באמנה ואת זכותה לפעילות אזרחית. אין בחומר בסיס לקבוע שההצהרות על דוקטרינה חדשה הפכו למדיניות שאומצה.

הקושי המעשי נותר הפיקוח. לפי הדיווחים השבוע, גרוסי דרש גישה למתקנים נוספים, בעוד איראן ורוסיה הדגישו את הסיכון הביטחוני לפקחים ואת הצורך בערבויות מפני תקיפות. עצם הוויכוח משאיר פער בין הצהרות הצדדים לבין היכולת לאמת את מצב המתקנים והחומר הגרעיני.

מוסקבה מספקת המשכיות

ביקור פזשכיאן במוסקבה ופגישתו עם פוטין ב־27 באוקטובר העניקו לטהראן תמונה של קשרים פעילים בזמן העימות. הדיווחים הדגישו גידול בסחר, המשך בניית יחידות בבושהר ושיתוף פעולה באנרגיה. עבור המשטר, אלה ראיות לכך שהמלחמה והסנקציות אינן מבודדות אותו לחלוטין.

בהמשך הציעה רוסיה לתווך ונמסרו התייחסויות לאפשרות שתסייע בסוגיית החומר הגרעיני. לא דווח שאיראן קיבלה הסדר להוצאת חומר מתחומה. גם המשך הפרויקטים האזרחיים אינו כשלעצמו ערובה רוסית להגנה צבאית על איראן.

ישראל דרך העדשה האיראנית: המחלוקת היא חומר גלם

לקראת הבחירות בישראל ב־27 באוקטובר הקדישו הערוצים הפרו־איראניים מקום נרחב לדיווחים על מחלוקת בין נתניהו לרמטכ״ל אייל זמיר ועל ניסיון לקדם תקיפה לפני ההצבעה. דיווחים ישראליים ואמריקאיים סיפקו להם חומר שמקורו מחוץ למערכת האיראנית, והוצגו כראיה להנהגה ישראלית שמבקשת הישג צבאי מתוך מצוקה פוליטית.

גם כאן נדרשת שמירה על הייחוס. הדיווח על ניסיון לקדם מתקפה ועל התנגדות לעיתוי פורסם בסי־אן־אן ובכלי תקשורת ישראליים; לשכת נתניהו הכחישה, וכ״ץ אמר שלא הייתה כוונה ליזום תקיפה לפני הבחירות. צה״ל הדגיש ששיקוליו מקצועיים וביטחוניים. הדיווחים וההכחשות כפי שרוכזו בטיימס אוף ישראל.

המעבר מהדיווחים האלה לטענה שנתניהו החליט לפתוח מלחמה כדי לשנות את תוצאות הבחירות הוא צעד פרשני. בערוצים האיראניים הוא נעשה לעיתים במהירות, משום שהוא מתאים למסגרת הקבועה של יריב שמתקשה להכריע צבאית ומנסה להיחלץ פוליטית.

לאחר יום ההצבעה עבר הדגש לאפשרות להסלמה בתקופת המעבר בישראל או אחרי בחירות האמצע בארצות הברית. חומר השבוע אינו מספק תוצאה סופית מאומתת של הבחירות בישראל או תמונת קואליציה מוסכמת, ולכן אינו מאפשר לקבוע כיצד ההצבעה תשפיע בפועל על ההחלטה הצבאית. מבחינת טהראן, המסר הציבורי נשאר שאיומים נובעים מחולשת היריב; מבחינת ההיערכות האיראנית, האפשרות שיתממשו נשארת ממשית.

המחיר הביתי של ההמתנה

מתחת להצהרות על הישגים ומעמד, השיח הפנימי האיראני נעשה ישיר יותר לגבי המחיר הכלכלי. פזשכיאן אמר ב־24 באוקטובר שאזרחים מתקשים להשיג מזון יומיומי במצב של לא מלחמה ולא שלום. ב־28 באוקטובר הנחה את הממשלה לפעול ליציאה מהמצב הזה ולצמצם הוצאות לא נחוצות.

ב־27 באוקטובר קיבל הנושא גם ביטוי בדיווח על פגישת המנהיג מוג׳תבא ח׳אמנאי עם רזאאי: לצד הביטחון והורמוז הוזכרו אמון הציבור, אחדות וניהול כולל של ענייני המדינה. קאליבאף תיאר עיסוק בכוח הקנייה ובאספקת חומרי גלם. כך נכנס הצורך בהסדר לשפה של שמירת החוסן הלאומי.

כמה החלטות השבוע ממחישות את הלחץ. קאליבאף בירך על הגדלה של 50% בהיקף הקופון לרכישת מוצרים לחלק מהאוכלוסייה, וביקש להסדיר את התשלומים לסוחרים. תסנים דיווחה על חובות בסך 4.07 מיליארד אירו ליבואני מוצרים חיוניים, הממתינים לתשלום תקופה ממושכת. ב־26 באוקטובר דווח על ביטול שינוי שהיה עלול כמעט להכפיל את שער המטבע המשמש לחישוב המכס — החלטה בעלת השלכה אפשרית על מחיר היבוא.

גם משק האנרגיה מציג מגבלה פנימית: קאליבאף אמר שכ־2.5 מיליארד דולר הוצאו על יבוא בנזין עד אוגוסט, וקידם חיסכון בגז שיתגמל את החוסכים. מול התמונה של מעצמת אנרגיה המפעילה לחץ על העולם, הממשלה נדרשת גם לממן יבוא ולרסן צריכה בבית.

הדיווחים אינם מאפשרים למדוד את היקף ההתנגדות הציבורית או לקבוע שהלחץ הכלכלי יכפה שינוי מדיניות. הם כן חושפים את המתח שההנהגה עצמה מכירה בו: המשך החזקת הורמוז כמנוף כרוך בהמשך מצב החירום הכלכלי. בסוף השבוע מגיעים שוב מתווכים לטהראן, והמשטר יכול להציג זאת כהישג; עבור האזרחים, המבחן יהיה בתשלומים שיגיעו ליבואנים, בסחורות שיגיעו לשוק וביכולת לקנות את המזון שעליו דיבר הנשיא.