רונן בר תובע: הקרב על ההתרעות
בקצרה
רונן בר הגיש תביעת דיבה נגד נתניהו, ובה הציג התרעות שלדבריו העביר לפני שבעה באוקטובר
כתב התביעה מעביר את המחלוקת על חלק מהפרסומים נגד בר לזירה המשפטית, ומוסיף מסמכים וציר זמן לגרסתו. הגשת התביעה אינה הכרעה באמיתות הטענות, ובר עצמו מכיר בכישלון השב״כ בזיהוי המתקפה ובהתרעה עליה.
בר טוען שהמזכיר הצבאי עודכן לכל המאוחר ב־03:55; אין בכך קביעה שנתניהו עצמו עודכן באותה שעה
לפי בר, הופצה התרעה בשעה 03:03 והוחלט לעדכן את המזכירות הצבאית, שהייתה ערוץ הקשר הרשמי עם ראש הממשלה. השאלה מי קיבל מידע בלשכה שונה מן השאלה אם ראש הממשלה הוער ומן השאלה מה ניתן היה להבין מן המידע.
נתניהו השיב שלבר היו דרכים להשיגו ישירות, ובהן הטלפון האדום ומאבטחי השב״כ
תגובת נתניהו מתמקדת באחריותו האישית של ראש השב״כ לוודא שהמסר מגיע אליו. המחלוקת נוגעת אפוא גם לנהלים ולשרשרת הדיווח, ולא רק לעצם קיומם של סימנים מודיעיניים.
בדיקת כאן העלתה שבמטוס המצרי שנחת ב־26 בספטמבר 2023 היו אנשי עסקים; היא אינה מכריעה את שאלת ההתרעות בערוצים אחרים
הבדיקה התייחסה לטיסה מסוימת ששימשה בסיס לטענות על ביקור חשאי של עבאס כאמל. אבישי גרינצייג הדגיש שהפרכת הסיפור הזה אינה מבטלת דיווחים על מסר מצרי שהועבר לשב״כ במסלול אחר.
תביעה אישית עם משמעות ציבורית רחבה
ראש השב״כ לשעבר רונן בר הגיש ביום רביעי תביעת דיבה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, בעקבות פרסומים והאשמות הנוגעים להתנהלותו לפני מתקפת שבעה באוקטובר. לתביעה צירף בר את גרסתו המתועדת לרצף ההתרעות שקדמו לטבח ולשרשרת העדכונים בלילה עצמו. נתניהו השיב בתוך שעות וטען שבר יכול היה וצריך היה להשיגו ישירות.
התביעה מבקשת פיצוי של שלושה מיליון שקלים, ולפי הדיווח הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. חשיבותה הציבורית נובעת מן האפשרות שהטענות על ידיעה, התרעה והסתרה יידרשו כעת לבירור ראייתי. עם זאת, כתב תביעה הוא גרסתו של צד להליך, ולא מסקנה של בית משפט או של ועדת חקירה. הדיווח על הגשת התביעה.
שתי שאלות שאינן זהות
המסמכים והציטוטים שהובאו השבוע בערוצים נוגעים לשני פרקי זמן שונים. הראשון הוא החודשים שקדמו למתקפה: בר טוען שהעביר לנתניהו רצפי אזהרות באפריל וביולי 2023, ובהמשך עדכן אותו גם במסר חריג שהתקבל ב־14 בספטמבר. לפי גרסתו, הוא ביקש בעקבות המסר לחזק מיד את ההתרעה.
השני הוא הלילה שבין שישה לשבעה באוקטובר. כאן השאלה מצומצמת ומעשית יותר: מה היו הסימנים שנצברו, למי הועברו, באיזו שעה ומה הוחלט לעשות בעקבותיהם. התרעה אסטרטגית על סכנת מלחמה אינה זהה להתרעה על מתקפה מסוימת בתוך שעות. אפשר לבחון את שתיהן, אך אסור להחליף ביניהן כאשר מנסים לקבוע מה ידע כל בעל תפקיד בזמן אמת.
בר עצמו אינו טוען שהשב״כ זיהה באותו לילה את מלוא המתקפה הצפויה. לפי התביעה, גם בשירות לא העריכו שפני חמאס למתקפה כוללת. לצד התנגדותו להאשמות נגדו, הוא נושא באחריות לכישלון השירות במתן המודיעין הנדרש על המתקפה ועיתויה. הדיווח על טענות בר והכרה בכשל.
03:03, 03:55 — ומה קרה בין הלשכה לראש הממשלה
לפי הפירוט שהביא ברק בטש מכתב התביעה, בר מציין התרעה שהופצה בשעה 03:03, וטוען שבסיכום הדיון הלילי הוחלט להתקשר ולעדכן את המזכיר הצבאי דאז, אבי גיל. לטענתו, גיל עודכן בתמונת המצב המודיעינית לכל המאוחר בשעה 03:55.
זהו פירוט בעל משמעות, אך משמעותו מוגדרת: טענה שהמזכיר הצבאי עודכן אינה הוכחה שנתניהו עצמו קיבל באותה שעה את המידע. היא גם אינה מוכיחה מה הבין כל מקבל מן העדכון. כדי להשלים את התמונה נדרשים תוכן ההודעה, אופן מסירתה, מידת הדחיפות שיוחסה לה והפעולות שבאו אחריה.
בר טוען שערוץ העדכון הרשמי עם ראש הממשלה עבר במזכירות הצבאית, וכי ההחלטה אם להעיר את נתניהו הייתה בידיה. הוא הוסיף שנתניהו, בניגוד לראשי ממשלה קודמים, לא מסר לו את מספר הטלפון האישי שלו.
נתניהו דחה את ההסבר. לדבריו, בר החזיק במספר הטלפון האדום, ויכול היה להשיגו גם באמצעות מאבטחי השב״כ שנמצאו עמו. ראש הממשלה טען שהתקשרות ישירה בזמן הייתה עשויה להציל חיים. זו טענה על מה שניתן היה לעשות ועל תוצאות אפשריות; היא מחייבת בירור של תמונת המידע והזמן, לצד בדיקת עצם האפשרות ליצור קשר.
המחלוקת רחבה משאלת מספר הטלפון
מאחורי חילופי הדברים עומדת שאלה מוסדית: מתי עדכון בערוץ רשמי משלים את חובתו של מוסר המידע, ומתי חומרת הסימנים מחייבת אותו לוודא אישית שהדרג הבכיר קיבל והבין את המסר. כדי לענות עליה צריך לברר גם את הנוהל וגם את שיקול הדעת שהופעל באותו לילה.