הבחירות מתחממות: הקרב על הרשימות והגושים

הדמוקרטים בחרו את נבחרת המחאה

מפלגת הדמוקרטים השלימה השבוע את הפריימריז הראשונים שלה לקראת הבחירות לכנסת ה-26. יותר מ-97 אלף מתפקדים השתתפו בהצבעה הדיגיטלית, שיעור השתתפות של יותר מ-86%.

בראש הרשימה ניצב יו"ר המפלגה יאיר גולן, ואחריו נבחרו נעמה לזימי, גלעד קריב, אפרת רייטן, יאיא פינק, גבי לסקי, עמרי רונן, מיכל רוזין, משה רדמן וסומיה בשיר.

לצד חברי הכנסת המכהנים ונציגי העבודה ומרצ, פעילים מרכזיים במחאה נגד הממשלה זכו במקומות גבוהים. עמרי רונן ומשה רדמן נכנסו לעשירייה הראשונה, ומורן זר קצנשטיין הגיעה למקום ה-12. לעומתם, נאור נרקיס נדחק למקום ה-22 ורם שפע ותומר אביטל הוצבו במקומות שספק אם יהיו ריאליים.

התוצאה מעניקה לדמוקרטים זהות ברורה: מפלגת שמאל ליברלית המשלבת ניסיון פרלמנטרי עם דמויות שצמחו מתוך המחאה הציבורית של השנים האחרונות.

בליכוד נלחמים על כוחו של נתניהו

במקביל מתנהל בליכוד מאבק הפוך כמעט לחלוטין. בעוד הדמוקרטים הציגו הליך בחירה ישיר של המתפקדים, נתניהו מבקש להרחיב את יכולתו לעצב בעצמו את רשימת הליכוד.

ועדת החוקה של המפלגה אישרה הצעה להקצות לנתניהו שמונה שריונים ברשימת המועמדים לכנסת. ההצעה אמורה לעבור להצבעת ועידת הליכוד ביום שני, 27 ביולי.

לצד השריונים אושרה הוראה שתאפשר לנתניהו להקים ועדה מסדרת אם המצב הביטחוני לא יאפשר לקיים פריימריז. המשמעות היא שבתרחיש כזה, חלק גדול מהרשימה עלול להיקבע באמצעות גוף מצומצם ולא בידי כלל מתפקדי הליכוד.

חבר הכנסת דוד ביטן יצא נגד ההצעה וקרא למתפקדים להתנגד לה. לדבריו, מדובר במהלך שמוצג כיוזמתו של חיים כץ, אך למעשה מקודם בחסות נתניהו ופוגע בפעילים שעבדו במשך שנים למען התנועה.

המאבק אינו רק על שמות

הוויכוח בליכוד נוגע לשאלה עמוקה יותר: האם הרשימה לכנסת צריכה לייצג את בחירת המתפקדים, המחוזות והסניפים, או את האסטרטגיה של יו"ר המפלגה.

מבחינת נתניהו, השריונים מאפשרים להביא מועמדים בעלי פרופיל ביטחוני, ציבורי או תקשורתי, לאזן את הרשימה ולמשוך קהלים שאינם מצביעי ליכוד מסורתיים. בין השמות שנשקלו לפי הדיווחים נמצא גם כדורגלן העבר אלי אוחנה.

מבחינת המתנגדים, כל שריון דוחק מועמד שנבחר בפריימריז ופוגע במבנה הדמוקרטי הפנימי שהבדיל במשך שנים את הליכוד ממפלגות הנשלטות בידי יו"ר יחיד.

הגושים מתכווצים והמנדטים נשרפים

הסקרים שפורסמו השבוע אינם מציגים הכרעה ברורה. בסקר אחד קיבלו מפלגות האופוזיציה 56 מנדטים לעומת 53 לקואליציה, כאשר בנט עומד על 14 מנדטים. בסקר אחר הגיע גוש מתנגדי נתניהו ל-60, אך חלק מהעלייה נבע מהתחזקות המפלגות הערביות.

הבעיה המרכזית בשני הצדדים היא ריבוי המפלגות הקטנות. מפלגות המזוהות עם יועז הנדל, בני גנץ, גלעד ארדן, משה פייגלין, ירון זליכה וגורמים נוספים מתקשות לעבור את אחוז החסימה בתרחישים שבהם הן מתמודדות בנפרד.

בימין, ריבוי הרשימות עלול לפגוע גם בציונות הדתית ולהוריד את כל הגוש. באופוזיציה, מספר מפלגות מרכז מתחרות על אותו קהל ועלולות לשרוף מנדטים הדרושים להקמת ממשלה.

הבוחרים שעזבו את הקואליציה

לפי דיווח על קבוצות מיקוד שנערכו בקרב מצביעי קואליציית 2022 שעברו לתמוך באופוזיציה, התברר כי קל יחסית לאתר את אותם בוחרים וכי רבים מהם אינם רואים עוד בליכוד או בציונות הדתית אפשרות שנייה להצבעה.

אין מדובר בסקר מייצג, אך הממצאים מצביעים על קושי אסטרטגי עבור נתניהו. חלק מהמצביעים שחזרו לגוש לאחר הישגים ביטחוניים שבו והתרחקו ממנו לאחר סיום המערכה הקודמת מול איראן.

נתניהו מתמקד כעת בשלב הראשון של כל קמפיין שהוא מנהל: סידור הגוש, מניעת אובדן קולות ועיצוב רשימת הליכוד. רק לאחר מכן צפוי הקמפיין לעבור לניסיון לשכנע מצביעים שעברו אל בנט, איזנקוט ומפלגות אחרות.

המערכה הנוכחית מתנהלת אפוא בשתי זירות במקביל. הראשונה היא הקרב על לבם של המצביעים. השנייה, ולעתים החשובה יותר, היא הקרב על מבנה הרשימות ועל השאלה כמה קולות ייעלמו מתחת לאחוז החסימה עוד לפני ספירת המנדט הראשון.