סרט נז״א והקרב על הלגיטימציה

מסרט תיעודי לזירה מדינית ופוליטית

הסרט ״נז״א״ הפך השבוע מאירוע תרבותי־תקשורתי למחלוקת העוסקת בלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, באחריות הצבאית ובגבולות חופש הביטוי. הרמטכ״ל אייל זמיר תקף בחריפות את הסרט ואת יוצריו, ואמר שעל פי הפרסומים מדובר במהלך המבוסס על עלילות דם, עיוות מכוון של המציאות והאשמות שקריות נגד חיילי צה״ל ומפקדיו. לדבריו, הסרט אינו רק ביקורת על הצבא אלא מהלך נגד מדינת ישראל, העלול לסכן בפועל את חייליה ומפקדיה.

זמיר הורה על הקמת צוות רב־ארגוני ורב־תחומי בהובלת אגף התכנון, על בחינת צעדים משפטיים בידי הפרקליט הצבאי הראשי ועל בדיקה של היבטי ביטחון מידע והדלפת חומרים מסווגים. אלה צעדים שמציבים את הפרשה לא רק במישור ההסברתי אלא גם במישור חקירתי ומשפטי.

קודם לראות, אחר כך להשיב

במקביל לטון התקיף, דובר צה״ל פנה ליוצרי הסרט בבקשה פשוטה אך מהותית: לאפשר לנציגי הצבא לצפות בסרט המלא. המטרה שהוצגה הייתה לקיים דיון ענייני, מקצועי ומבוסס ולהתייחס לכל טענה לגופה, ולא להישען על קטעים, דיווחים או תיאורים חלקיים. זו נקודה חשובה, משום שכל הערכה על תוכן הסרט, מידת הדיוק שלו והקשרם של החומרים תלויה בגישה ליצירה השלמה ולחומרי המקור.

הפער בין הדרישה לבחינה מלאה לבין ההצהרות החריפות מלמד על הדילמה הישראלית: כיצד להגן על חיילים ועל אמינות המערכת בלי להעניק לסרט מסגרת ציבורית גדולה יותר מזו שכבר קיבל. חמאס כבר ניסה למנף את הסרט בקריאה לגופים בינלאומיים להשתמש בעדויות המוצגות בו לצורך הליכים משפטיים נגד ישראל. מבחינת ישראל, לכן, לא מדובר רק בוויכוח פנימי על קולנוע או עיתונות, אלא בסיכון להשפעה על השיח המשפטי והמדיני בחו״ל.

ההמלצה המפתיעה: להוריד פרופיל

דווקא כאן עלה פרסום על מחלוקת פנימית. לפי התכתבות שהגיעה לחדשות 12, גורמי מקצוע בצה״ל ובמשרד החוץ המליצו לצמצם את העיסוק הפומבי בסרט. הערכתם הייתה שהסרט עצמו לא עורר עניין חריג בתקשורת העולמית ושלא נרשמה תגובה נרחבת מצד ממשלות זרות. לטענתם, תגובות ישראליות התקפיות עלולות להסיט את המוקד מן הטענות שבסרט אל האשמה שישראל מנסה להשתיק יוצרים.

זו אינה המלצה להתעלם מחומרים בעייתיים, אלא להבחין בין טיפול מקצועי ושקט — בדיקת העובדות, הכנת מענה, פעולה משפטית אם נדרשת — לבין קמפיין תגובה שעלול לייצר את ההד שחסר לסרט. אלא שההיגיון המקצועי הזה מתנגש בזירה פוליטית טעונה, שבה כל צד מבקש להוכיח שהוא מגן יותר על חיילי צה״ל או על חופש הביטוי.

מהדלפה לחשד ולמערכת הבחירות

על פי פרסומים נוספים, צה״ל פתח בבדיקת הדלפת חומרים ליוצרי הסרט ופנה לשב״כ בבקשה לסיוע. בשלב זה נמסר שהארגון ממתין לפנייה רשמית לאחר החלטות של הפרקליטות הצבאית והייעוץ המשפטי. גם כאן נכון להבחין בין עצם הבדיקה לבין קביעה על אחריות: פתיחת חקירה אינה הוכחה לכך שכל פרט שפורסם בסרט שקרי, אך היא גם אינה שוללת אפשרות שחומרים רגישים יצאו מן המערכת ונערכו באופן מגמתי.

במערכת הבחירות, הפרשה כבר הפכה לכלי נשק. הליכוד שילב את ״נז״א״ במתקפה על יריביו, בעוד מועמדים בדמוקרטים ובאופוזיציה מסרו עמדות שונות ביחס לסרט ולזכות להעלות שאלות ערכיות. הדבר מגביר את הסיכון שהדיון יתנהל לפי שיוך מפלגתי במקום לפי ראיות, הקשר ויכולת בדיקה.

המבחן האמיתי של ישראל יהיה אפוא כפול: לספק תשובות עובדתיות ומשכנעות ככל שהחומר המלא ייבחן, ובו בזמן לא לייצר במו ידיה מסלול שבו כל תגובה חריפה מתקבלת בעולם כהוכחה לטענות על השתקה. זהו מאבק על עובדות, אך לא פחות מכך על אופן ניהולן בזירה הבינלאומית.