סגירת הרשימות מטלטלת את המחנות
בקצרה
- סמוטריץ׳ ופייגלין חתמו על ריצה משותפת בניסיון להבטיח מעבר של אחוז החסימה
- עופר וינטר דחה שיריונים ואיחוד, והציב חוק גיוס חרדים כתנאי לכניסה לממשלה
- טלי גוטליב קיבלה את הסכמת הליכוד להתמודד בעוצמה יהודית בלי להיות מוכרזת פורשת
- ביש עתיד הודיעו מאיר כהן, מיקי לוי, דבי ביטון וקארין אלהרר שלא יתמודדו ברשימה הבאה
- הסקרים נותנים תמונות שונות מאוד, אך מדגישים את הסיכון לקולות אבודים ואת הקושי של מפלגות קטנות להתבסס
המאבק אינו רק על מנדטים אלא על הישרדות
שבוע סגירת הרשימות הפך את המערכת הפוליטית לשדה של איחודים, פרישות והעברות זהירות בין מפלגות. נקודת המוצא הייתה החשש מפיצול קולות בימין: הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ׳ הוצגה בחלק מהסקרים כמי שנמצאת סמוך לאחוז החסימה, בעוד כניסתה של מפלגת "עמך ישראל" בראשות עופר וינטר הוסיפה תחרות על אותו מאגר מצביעים. הליכוד ניסה להפעיל לחץ לאחד את סמוטריץ׳ עם איתמר בן גביר, אך עוצמה יהודית הודיעה כבר בתחילת השבוע כי לא תרוץ עם הציונות הדתית.
הפתרון שנמצא היה אחר: סמוטריץ׳ ומשה פייגלין חתמו על ריצה משותפת. ההסכם מקצה לפייגלין ונציגיו מקומות בולטים ברשימה, והוא נועד לחבר שני בסיסי מצביעים קטנים אך אידאולוגיים. סמוטריץ׳ תיאר אותו כ"החיבור הראשון ולא האחרון", ואנשיו המשיכו לקרוא לוינטר להצטרף. מבחינתם, מדובר במהלך שנועד לא רק להגדיל כוח אלא לייצר ביטחון אלקטורלי: מפלגה שחוצה בבירור את אחוז החסימה יכולה לשנות את חלוקת המנדטים בגוש כולו.
וינטר נשאר בחוץ ומחמיר את הדילמה
עופר וינטר לא קיבל את ההצעות. הוא דחה שיריונים בליכוד ודחה גם איחוד עם סמוטריץ׳, בטענה שמפלגתו מבקשת להביא "אנשים חדשים" ולא להפוך לכיסוי פוליטי של מפלגות חרדיות. בהצהרתו הציב תנאי חד: מפלגתו לא תיכנס לממשלה שלא תחוקק, עוד לפני הקמתה, חוק ששם לדבריו סוף להשתמטות משירות צבאי. גם יוסף חדאד, מהדמויות הבולטות ברשימה, הבהיר שלא יעזוב בתמורה להצעה אישית.
העמדה הזו מבליטה את הסתירה הפנימית בימין. מצד אחד, וינטר מדבר בשפה ביטחונית ולאומית ומצהיר שלא יישב תחת נפתלי בנט או אביגדור ליברמן. מצד אחר, דרישתו בעניין הגיוס יוצרת מרחק ניכר מן המפלגות החרדיות, שחיוניות בדרך כלל להרכבת קואליציה בראשות נתניהו. לכן השאלה אינה רק אם מפלגתו תעבור, אלא איזה מחיר תדרוש אם תעבור ואיך תשפיע על האפשרויות שאחרי הבחירות.
גוטליב עוברת, הליכוד משנה את החלוקה
המהלך הדרמטי השני הגיע מן הליכוד. לאחר העימות סביב מיקומה בפריימריז והצהרותיה הפומביות, הושגה הסכמה שטלי גוטליב תוכל להתמודד בעוצמה יהודית ולא תוכרז פורשת. לפי הודעת הליכוד, עד הבחירות היא תישאר כפופה למשמעת הסיעתית בהצבעות הכנסת. החלטת יו״ר ועדת הבחירות, שלפיה מעבר בהסכמה כתובה אינו מחייב הליך התפלגות פורמלי, סללה את הדרך להסדר.
לכל צד יש אינטרס ברור: בן גביר מקבל מועמדת עם קהל נאמן ונוכחות ציבורית גבוהה; הליכוד נפטר ממוקד עימות פנימי ומבקש להציג רשימה מתונה יותר כלפי מצביעי מרכז; ונתניהו מקווה שהכוח שיועבר לעוצמה יהודית לא יאבד לגוש. זהו מהלך חריג משום שהוא מאפשר תחרות בין מפלגות הגוש ובו בזמן שומר על שיתוף פעולה פרלמנטרי עד לסיום הקדנציה.
גם במרכז אין בית יציב
הטלטלה אינה נחלת הימין בלבד. ביש עתיד הודיעו בזה אחר זה מאיר כהן, מיקי לוי, דבי ביטון וקארין אלהרר שלא יתמודדו ברשימה לכנסת הבאה. ההודעות מצביעות על חילופי דורות ועל מחסור במקומות ריאליים לקראת מסגרת "ביחד". במקביל נמשכו מגעים לחיבורים בין גנץ, גלעד ארדן, גורמים נוספים במרכז ואישים ציבוריים מהצפון, אך טרם הושלמה מסגרת גדולה וברורה.
הסקרים שפורסמו השבוע אינם מציגים תמונה אחידה: בחלקם הגושים קרובים לשוויון, באחרים יתרון לאופוזיציה, וחלקם מציגים מפלגות קטנות על גבול המעבר. המסקנה המעשית משותפת כמעט לכולם: מספר גדול של קולות עשוי להישאר מתחת לאחוז החסימה. עד להגשת הרשימות, המפלגות הגדולות ימשיכו לנסות לצמצם את התופעה; הקטנות ינסו להוכיח שהן אינן רק סיכון לגוש אלא תנאי לייצוג ציבור שבוחריהן סבורים שלא נשמע במפלגות הקיימות.