הרשימות נסגרו, הגושים נפרדו
בקצרה
38 רשימות נרשמו לבחירות, אך המאבק מתמקד במספר מצומצם של מפלגות גדולות ובמפלגות סף
מועד הגשת הרשימות הסתיים ב־8 בספטמבר, עם 38 רשימות רשומות. המספר הגבוה אינו מלמד בהכרח על ריבוי מתמודדות בעלות סיכוי ממשי, אך הוא מחדד את החשש מאובדן קולות מתחת לאחוז החסימה.
בנט ולפיד, איזנקוט וטרופר, וליברמן בנו מסגרות נפרדות ולא הצליחו להתאחד לרשימה אחת
רשימת ״ביחד״ שילבה את נפתלי בנט ויאיר לפיד, בעוד גדי איזנקוט צירף את חילי טרופר ואנשיו לרשימת ישר!. בכך הוכרעו המגעים לאיחוד רחב בין שני המנהיגים, שנמשכו עד סמוך להגשה אך לא הבשילו.
בימין נותרה מפלגת וינטר מחוץ לאיחוד עם סמוטריץ׳, לצד רשימות קטנות נוספות שעלולות לבזבז קולות
הציונות הדתית התאחדה עם משה פייגלין, אולם עופר וינטר הגיש את רשימת עמך ישראל בנפרד. על פי הסקרים שפורסמו השבוע, עצם מעברן או אי־מעברן של רשימות קטנות משנה את תמונת הגושים באופן חד.
הסכמי העודפים סידרו את מחנה השינוי לשני זוגות: ביחד–ישראל ביתנו וישר!–הדמוקרטים
הסכמי העודפים אינם מאחדים מפלגות, אך הם עשויים לשפר את ניצול הקולות העודפים. ההחלטה של בנט וליברמן לחתום יחד הותירה את איזנקוט לחתום עם הדמוקרטים בהובלת יאיר גולן.
בליכוד אושרה שורת שריונים בולטים, מהלך שנועד להרחיב קהלים אך עורר גם ביקורת פנימית
ברשימת הליכוד שולבו בין היתר טליק גואילי, יעקב ברדוגו, אלישע מדן, דוד פטר, אלי גולדשמיט ואיציק בונצל. נתניהו הציג את המהלך כחיזוק הרשימה, בעוד מבקרים ראו בו תגמול פוליטי ושינוי באופייה.
אחרי הדד־ליין: המפה כבר אינה תרחיש
סגירת הרשימות לכנסת ה־26 ב־8 בספטמבר סימנה את סיום שלב החיבורים ואת תחילת המבחן האלקטורלי עצמו. 38 רשימות נרשמו לבחירות, אך מאחורי המספר המרשים מסתתרת מפה מרוכזת יותר: כמה מפלגות גדולות, מספר מפלגות בינוניות, ושורת רשימות הנאבקות קודם כול על עצם חציית אחוז החסימה. דווקא שם עשוי להיקבע גורל הגושים.
המהלך הבולט במחנה המבקש להחליף את הממשלה היה התגבשותו לארבע מסגרות עיקריות: ״ביחד״ של נפתלי בנט ויאיר לפיד; ״ישר!״ בראשות גדי איזנקוט, שאליה הצטרפו חילי טרופר ואנשיו; ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן; והדמוקרטים של יאיר גולן. זו אינה רשימת־על אחת, אבל היא מבנה יציב יותר מזה שנראה בתחילת השבוע.
האיחוד שלא קרה
בנט ואיזנקוט נפגשו וניהלו מגעים, אולם הגישו לבסוף רשימות נפרדות. ההחלטה שיקפה לא רק מחלוקת על מיקומים, אלא גם פערים בתפיסת היום שאחרי: זהות המועמד לראשות הממשלה, אופי הקואליציה האפשרית ומידת הנכונות להישען על הימנעות של מפלגות ערביות. צירוף טרופר לישר! העניק לאיזנקוט חיזוק ציבורי, אך גם חידד את הרגישות סביב רעיון ממשלת המיעוט.
טרופר והנדל, שהקימו יחד את בית ציוני־המילואימניקים, נפרדו פוליטית בלי עימות פומבי. טרופר השתלב אצל איזנקוט, ואילו הנדל התאחד עם לירון זליכה. גם אם מדובר ברשימה קטנה, עצם הישרדותה על הקו שבין מעבר לאי־מעבר עשויה להשפיע על כל חלוקת המנדטים.
הימין מול סכנת הפיצול
בצד הימני, סמוטריץ׳ השלים חיבור עם משה פייגלין, אך לא הצליח לשכנע את עופר וינטר להצטרף. וינטר רשם את עמך ישראל כרשימה עצמאית, תוך מסר שהוא מבקש להציע הנהגה חדשה ולא להשתלב במפלגות הקיימות. בכך נותרו לימין כמה מוקדי סיכון: עמך ישראל, נעם ורשימות קטנות נוספות, לצד שאלת כוחן של הציונות הדתית ועוצמה יהודית.
המשמעות אינה טכנית בלבד. בסקרים שפורסמו השבוע התקבלו תוצאות שונות מאוד, אך בכולם בלטה הרגישות למפלגות הסף. מנדטים בודדים שנגרעים מרשימה שלא עוברת אינם מתחלקים לפי מחנות באופן אוטומטי; הם יכולים להפוך יתרון קטן לשוויון או להכריע אותו.
הסכמי העודפים והקרב על הקול האחרון
ביום רביעי נחתמו שני הסכמי עודפים במחנה השינוי: בין ביחד לישראל ביתנו, ובין ישר! לדמוקרטים. ההסכמים נועדו לצמצם אובדן קולות עודפים לאחר חלוקת המנדטים הראשונית, ובמחנה הציגו אותם כלקח ממערכות קודמות. גם הליכוד והציונות הדתית קבעו הסכם כזה, בעוד בן גביר נותר מול החלטה אם לחתום עם וינטר.
בליכוד אושרו במקביל שריוני נתניהו. הרשימה החדשה כוללת דמויות מעולמות התקשורת, הביטחון, משפחות שכולות ומילואים. המהלך נועד להגדיל את טווח הפנייה של המפלגה, אך עורר חיכוך עם בכירים ותיקים ועם מי שראו בשריונים שינוי של סדרי הכוח הפנימיים.
מערכת הבחירות יוצאת לדרך בלי הכרעה ברורה בסקרים ועם מרחב מצומצם מאוד לטעויות. מה שנראה לפני שבוע כריבוי אפשרויות הפך עתה למפה מוגדרת: השאלה אינה עוד מי יצטרף למי, אלא מי יצליח לשכנע את בוחריו שהצבעה אליו לא תלך לאיבוד.