אזהרת האמירויות הופכת לעימות פוליטי

טענה אחת, גרסאות מתנגשות

פרסום על אזהרה לכאורה שהועברה מאיחוד האמירויות לישראל לפני 7 באוקטובר הפך בתוך ימים לעימות פוליטי ומשפטי חריף. לפי התחקיר שפורסם, נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד שוחח, לכאורה, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו כשבוע וחצי לפני הטבח והזהיר מפני התפתחות שעלולה להוביל לשפיכות דמים ולפגיעה בהסכמי אברהם.

הטענה הזו שנויה במחלוקת עמוקה. לשכת נתניהו הכחישה באופן גורף כי התקיימה שיחה בתקופה המדוברת, וטענה שבדיקת יומני השיחות, תיעוד הכניסות ללשכה ורישומי הגורמים הרלוונטיים לא העלתה שום זכר לה. נתניהו הודיע כי הנחה את עורכי דינו להגיש תביעת דיבה נגד הארץ, העיתונאים והמעורבים בפרסום, ודרש הסרה, התנצלות ופיצוי.

מה בדיוק אמרו באבו דאבי

התגובה הרשמית של משרד החוץ האמירתי לא אישרה במפורש את פרטי התחקיר. היא קבעה שהממשלה אינה מגיבה לדיווחים תקשורתיים או לספקולציות על שיחות בין מנהיגים, אך הוסיפה שמאז כינון היחסים עם ישראל נשמרו ערוצי תקשורת פתוחים וישירים, וכי בעת הצורך הועבר וממשיך להיות מועבר כל מודיעין רלוונטי בין הגורמים המתאימים.

הניסוח הזה הפך מיד לשדה פרשנות. באופוזיציה ראו בו הימנעות מהכחשה של עצם קיומה של אזהרה. בליכוד טענו שאין בו אישור לשיחה או לתוכנה, ולכן אין להסיק ממנו את המסקנות שהוצגו בפרסום.

בהמשך צוטט ב־N12 גורם המקורב לשלטון באיחוד האמירויות כאומר שהייתה אזהרה לפני 7 באוקטובר. אך גם אותו גורם לא פירט מה היה תוכן המידע, כיצד הועבר, למי בישראל נמסר ואם מדובר באותה שיחה ספציפית שיוחסה לנתניהו. זהו פער מהותי: אישור לכך שמידע כלשהו עבר אינו שקול לאישור של מסלול, רמת פירוט או אחריות אישית.

הכחשות נוספות והיעדר תמונה שלמה

נשיא המדינה יצחק הרצוג, ששמו הוזכר בהקשר של שיחות עם הנשיא האמירתי, מסר ששיחותיו באותה תקופה לא עסקו בעניינים ביטחוניים, בחמאס או ביחיא סינוואר, ושאין לו ידיעה על התרעה כזו. גם רון דרמר אמר כי לא התקיימה שיחה בין נתניהו לבן זאיד מהסוג שתואר. מצד אחר, נפתלי בנט תמך פומבית באמינות הפרסום, וראשי מפלגות האופוזיציה דרשו חקירה מיידית ומעמיקה.

התוצאה היא תמונה ציבורית חלקית ומפוצלת. יש טענות סותרות מצד בעלי תפקידים והודעות רשמיות; יש מקור אמירתי שמחזק את הטענה הכללית על אזהרה; אך אין פירוט פומבי ומאומת שמאפשר לקבוע בוודאות מה נאמר, למי נמסר ומה נעשה בעקבותיו.

ממידע מודיעיני לקמפיין בחירות

הוויכוח חרג במהירות מגבולות התחקיר. האופוזיציה הציגה אותו כחלק משאלת האחריות של נתניהו למחדל 7 באוקטובר ולקראה להקמת חקירה. הליכוד השיב בטענות למעורבות זרה ולניסיון להשפיע על הבחירות, ואף דיבר על פנייה למשטרה.

במובן הזה, הפרשה ממחישה כיצד כל טענה חדשה על הימים שקדמו לטבח נכנסת מיד למאבק על הנרטיב. אין מדובר רק בשאלה היסטורית או עיתונאית; מדובר בשאלה על אמון במוסדות, על אחריות הדרג המדיני ועל גבולות השימוש במידע רגיש במהלך מערכת בחירות.

כל עוד לא יפורסמו חומרים נוספים או תיערך בדיקה מוסמכת, נכון להבחין בין עובדות שאושרו — קיום קשרים וערוצי תקשורת פתוחים בין המדינות — לבין פרטים שנותרו במחלוקת. דווקא בעימות טעון כל כך, ההבחנה הזו חיונית כדי שהדיון על 7 באוקטובר לא יוכרע רק לפי צרכיו המיידיים של הקמפיין.