מהצד השני: הורמוז הופך למבחן כוח פתוח
בקצרה
איראן מציגה את הורמוז כמרחב שבשליטתה, אך נתוני הספנות מצביעים בעיקר על שיט מצומצם, מסוכן ולא מוסדר
המסר האיראני השתנה מהצבת תנאים לפתיחת המצר לניסיון לקבוע בפועל מי רשאי לעבור ובאילו נתיבים. אלא שמעבר של ספינות בודדות ביום, לעומת יותר ממאה לפני המלחמה לפי הנתונים שצוטטו, מלמד על שיבוש עמוק ולא על הסדר ימי יציב.
העימות הימי החריף: ארה״ב טענה לתקיפת מכליות איראניות, ואיראן טענה לתקיפות נגד ספינות ובסיסים אמריקאיים; חלק ניכר מהנזק הנטען נותר שנוי במחלוקת
הדיווחים כוללים הודעות רשמיות איראניות לצד טענות אמריקאיות ופרסומים מערוצי טלגרם, ולעיתים הם סותרים זה את זה במספר המכליות, בהיקף הפגיעות ובמספר הנפגעים. התמונה המוצקה יותר היא של עלייה ברורה בסיכון לשיט מסחרי ושל הרחבת זירת העימות אל ירדן והמפרץ.
תפיסת כלי הצלילה האמריקאי Dive-LD והפגיעה הנטענת ב־Saildrone משמשות בטהרן כהוכחה ליכולת מודיעינית־ימית, מעבר לערכן הטקטי
וושינגטון אישרה שכלי תת־ימי אוטונומי אבד בתקלה, אך לא אישרה את נסיבות תפיסתו כפי שטהרן תיארה אותן. מבחינת איראן, עצם החזקת הכלי והפרסום החזותי מאפשרים לבנות נרטיב של חדירות אמריקאית שנכשלה ושל יתרון טכנולוגי מקומי.
החלטת מועצת הנגידים להעביר את התיק האיראני למועצת הביטחון צמצמה עוד יותר את מרחב הפשרה, בזמן שרוסיה וסין מעניקות לטהרן גיבוי מדיני
ההצבעה בווינה סיפקה למערב מנוף מדיני, אך טהרן מציגה אותה כהוכחה לכך שהפיקוח הגרעיני הפך לכלי לחץ לאחר תקיפות על מתקנים. הגיבוי הרוסי־סיני אינו פותר את העימות, אך עשוי להקשות על יצירת חזית בינלאומית אחידה נגד איראן.
מחירי האנרגיה והלחץ הפנימי מחדדים את מגבלות אסטרטגיית ההתשה: איראן מנסה להציג עמידה, אך גם נדרשת להתמודד עם מטבע חלש, דלק יקר ושחיקת תשתיות
הזינוק בנפט ובדלק בארצות הברית משרת את המסר האיראני שלפיו וושינגטון משלמת מחיר על המלחמה. במקביל, הצעדים הכלכליים בתוך איראן — ובהם העלאת מחיר דלק במסלול מסוים והתערבויות בשווקים — מעידים שהמחיר מורגש גם בטהרן.
ממסדרון מותנה למשטר מעבר בכוח
בשבוע הקודם הציגה טהרן את מצר הורמוז כמנוף שניתן לפתוח תמורת ערבויות והקלה בלחץ. השבוע, דרך הדיווחים האיראניים והפרו־איראניים, התמונה הוקצנה: המצר מוצג כמרחב שאיראן כבר מנהלת בפועל — באמצעות אזורים אסורים, רשימות שחורות לכלי שיט, איום על חברות ביטוח ושירותי נמל, ופגיעה בכלים אמריקאיים בלתי־מאוישים.
זו אינה בהכרח תמונת המציאות המלאה. יש להבחין בין הודעות רשמיות של משמרות המהפכה ובין טענות על פגיעות בספינות מלחמה, מטוסים ובסיסים שלא זכו לאישור עצמאי. אבל נתון אחד חוזר ממקורות שונים: התנועה במצר קרסה. לפי נתונים שיוחסו לקרן המטבע ולרויטרס, עברו ב־10 בספטמבר שבע ספינות בלבד, לעומת כ־125 כלי שיט מסחריים גדולים ביום לפני המלחמה. לכן ההגדרה המדויקת אינה ״מצר סגור לחלוטין״, כפי שטוענת טהרן, ואף לא ״מצר פתוח״, כפי שטוענת וושינגטון, אלא נתיב שהפך כמעט בלתי־שמיש מבחינה מסחרית.
מכליות, טילים והמאבק על גרסת האירוע
מוקד ההסלמה היה רצף התקיפות על מכליות. פיקוד המרכז האמריקאי טען כי השמיד או השבית מכליות נפט איראניות בתגובה לניסיונות איראניים לפגוע בספינות מלחמה אמריקאיות. איראן, מנגד, גינתה את התקיפות כפגיעה בלתי חוקית בשיט מסחרי והכריזה על תגובה נגד בסיסים וכלי שיט אמריקאיים.
הפערים בין הגרסאות גדולים. בכלי התקשורת האיראניים השתנו במהלך הימים מספר המכליות שנפגעו ומיקומן — ליד ח׳ארג, ג׳אסק או בים עומאן. גם אירועים שדווחו בידי הגוף הבריטי לביטחון ימי, לרבות פגיעות קליעים ושריפה סמוך לח׳סב שבעומאן, אינם מבהירים מי אחראי להם. עצם אי־הוודאות הוא חלק מהבעיה: מפעילי ספינות, מבטחים וסוחרי אנרגיה נדרשים לתמחר סיכון כשכל אירוע עלול להתגלגל לתגובה נוספת.
טהרן גם טענה כי ירי הטילים שלה פגע בבסיס מֻוַפַק א־סלטי ובבסיס אל־אזרק בירדן, במחסות ובמטוסי קרב אמריקאיים. דיווחים אמריקאיים שצוטטו בערוצים האיראניים הכירו בחלקם בפגיעה במספר מטוסים או במבנים, אך ירדן וגורמים אמריקאיים הכחישו נזק משמעותי ונפגעים. לכן קשה לקבוע את היקף הפגיעה, אך אפשר לקבוע את מטרת המהלך: להראות שכל תשתית אזורית המסייעת לארצות הברית נשארת בטווח האיום האיראני.
שני כלים בלתי־מאוישים, מסר אחד
האירוע בעל הערך הסמלי הגדול ביותר השבוע היה תפיסת הכלי התת־ימי האמריקאי האוטונומי Dive-LD בכניסה להורמוז. משמרות המהפכה פרסמו תמונות וטענו כי לכדו את הכלי במהלך פעולה מודיעינית מורכבת. בגרסה אמריקאית שצוטטה בערוצים האיראניים, כלי אמריקאי אכן אבד במהלך משימת מיפוי עקב תקלה, אך לא אושרה טענת הלכידה במלואה.
יום לאחר מכן הודיעה איראן על פגיעה בכלי שטח בלתי־מאויש מסוג Saildrone Explorer. גם כאן, המשמעות מבחינת טהרן חורגת מן הפריט עצמו. ה־Dive-LD מוצג כהזדמנות ללימוד טכנולוגיה תת־ימית אמריקאית; ה־Saildrone מוצג כהוכחה לכך שאפילו רשתות איסוף מידע קטנות, המיועדות להעניק לארצות הברית מודעות ימית רציפה, פגיעות במים הסמוכים לחופי איראן.
המסר האיראני אינו רק טקטי. הוא נועד לבסס את הטענה שהורמוז אינו מרחב ניטרלי שבו ארצות הברית מגינה על שיט, אלא זירה של חדירה מודיעינית וצבאית. במונחים אלה, כל כלי בלתי־מאויש הוא גם סיבה להמשך האכיפה האיראנית וגם חומר לתעמולה פנימית.
ההרתעה נבחנת גם מחוץ למפרץ
במקביל למערכה הימית, טהרן מנסה להרחיב את המחיר האזורי של העימות. התקדמות אנצאראללה בחוף המערבי של תימן, כולל הטענות להשתלטות על אל־מוח׳א ועל איים סמוכים לבאב אל־מנדב, מוצגת בערוצים האיראניים כחיזוק למחנה האזורי המתנגד לארצות הברית, לישראל ולסעודיה. חלק מהדיווחים קיבלו חיזוק מגורמים מקומיים או מסוכנויות בינלאומיות, אך היקף השליטה בשטח עדיין אינו אחיד בין המקורות.