מהצד השני: הורמוז הופך למבחן כוח פתוח

ממסדרון מותנה למשטר מעבר בכוח

בשבוע הקודם הציגה טהרן את מצר הורמוז כמנוף שניתן לפתוח תמורת ערבויות והקלה בלחץ. השבוע, דרך הדיווחים האיראניים והפרו־איראניים, התמונה הוקצנה: המצר מוצג כמרחב שאיראן כבר מנהלת בפועל — באמצעות אזורים אסורים, רשימות שחורות לכלי שיט, איום על חברות ביטוח ושירותי נמל, ופגיעה בכלים אמריקאיים בלתי־מאוישים.

זו אינה בהכרח תמונת המציאות המלאה. יש להבחין בין הודעות רשמיות של משמרות המהפכה ובין טענות על פגיעות בספינות מלחמה, מטוסים ובסיסים שלא זכו לאישור עצמאי. אבל נתון אחד חוזר ממקורות שונים: התנועה במצר קרסה. לפי נתונים שיוחסו לקרן המטבע ולרויטרס, עברו ב־10 בספטמבר שבע ספינות בלבד, לעומת כ־125 כלי שיט מסחריים גדולים ביום לפני המלחמה. לכן ההגדרה המדויקת אינה "מצר סגור לחלוטין", כפי שטוענת טהרן, ואף לא "מצר פתוח", כפי שטוענת וושינגטון, אלא נתיב שהפך כמעט בלתי־שמיש מבחינה מסחרית.

מכליות, טילים והמאבק על גרסת האירוע

מוקד ההסלמה היה רצף התקיפות על מכליות. פיקוד המרכז האמריקאי טען כי השמיד או השבית מכליות נפט איראניות בתגובה לניסיונות איראניים לפגוע בספינות מלחמה אמריקאיות. איראן, מנגד, גינתה את התקיפות כפגיעה בלתי חוקית בשיט מסחרי והכריזה על תגובה נגד בסיסים וכלי שיט אמריקאיים.

הפערים בין הגרסאות גדולים. בכלי התקשורת האיראניים השתנו במהלך הימים מספר המכליות שנפגעו ומיקומן — ליד ח'ארג, ג'אסק או בים עומאן. גם אירועים שדווחו בידי הגוף הבריטי לביטחון ימי, לרבות פגיעות קליעים ושריפה סמוך לח'סב שבעומאן, אינם מבהירים מי אחראי להם. עצם אי־הוודאות הוא חלק מהבעיה: מפעילי ספינות, מבטחים וסוחרי אנרגיה נדרשים לתמחר סיכון כשכל אירוע עלול להתגלגל לתגובה נוספת.

טהרן גם טענה כי ירי הטילים שלה פגע בבסיס מֻוַפַק א־סלטי ובבסיס אל־אזרק בירדן, במחסות ובמטוסי קרב אמריקאיים. דיווחים אמריקאיים שצוטטו בערוצים האיראניים הכירו בחלקם בפגיעה במספר מטוסים או במבנים, אך ירדן וגורמים אמריקאיים הכחישו נזק משמעותי ונפגעים. לכן קשה לקבוע את היקף הפגיעה, אך אפשר לקבוע את מטרת המהלך: להראות שכל תשתית אזורית המסייעת לארצות הברית נשארת בטווח האיום האיראני.

שני כלים בלתי־מאוישים, מסר אחד

האירוע בעל הערך הסמלי הגדול ביותר השבוע היה תפיסת הכלי התת־ימי האמריקאי האוטונומי Dive-LD בכניסה להורמוז. משמרות המהפכה פרסמו תמונות וטענו כי לכדו את הכלי במהלך פעולה מודיעינית מורכבת. בגרסה אמריקאית שצוטטה בערוצים האיראניים, כלי אמריקאי אכן אבד במהלך משימת מיפוי עקב תקלה, אך לא אושרה טענת הלכידה במלואה.

יום לאחר מכן הודיעה איראן על פגיעה בכלי שטח בלתי־מאויש מסוג Saildrone Explorer. גם כאן, המשמעות מבחינת טהרן חורגת מן הפריט עצמו. ה־Dive-LD מוצג כהזדמנות ללימוד טכנולוגיה תת־ימית אמריקאית; ה־Saildrone מוצג כהוכחה לכך שאפילו רשתות איסוף מידע קטנות, המיועדות להעניק לארצות הברית מודעות ימית רציפה, פגיעות במים הסמוכים לחופי איראן.

המסר האיראני אינו רק טקטי. הוא נועד לבסס את הטענה שהורמוז אינו מרחב ניטרלי שבו ארצות הברית מגינה על שיט, אלא זירה של חדירה מודיעינית וצבאית. במונחים אלה, כל כלי בלתי־מאויש הוא גם סיבה להמשך האכיפה האיראנית וגם חומר לתעמולה פנימית.

ההרתעה נבחנת גם מחוץ למפרץ

במקביל למערכה הימית, טהרן מנסה להרחיב את המחיר האזורי של העימות. התקדמות אנצאראללה בחוף המערבי של תימן, כולל הטענות להשתלטות על אל־מוח'א ועל איים סמוכים לבאב אל־מנדב, מוצגת בערוצים האיראניים כחיזוק למחנה האזורי המתנגד לארצות הברית, לישראל ולסעודיה. חלק מהדיווחים קיבלו חיזוק מגורמים מקומיים או מסוכנויות בינלאומיות, אך היקף השליטה בשטח עדיין אינו אחיד בין המקורות.

גם בלי להכריע בכל טענה, ההשלכה ברורה: שיבוש הורמוז כבר אינו נתפס כאיום יחיד על שוק האנרגיה. אם גם נתיבי הים האדום ובאב אל־מנדב נעשים מסוכנים, יכולתן של מדינות המפרץ לעקוף את הורמוז באמצעות צינורות ונמלים חלופיים נחלשת. דיווחים על פגיעות במתקני אנרגיה ובצינור מזרח–מערב בסעודיה עדיין אינם מאומתים במלואם, אך הם מגדילים את פרמיית הסיכון בשוק.

נפט ב־109 דולר, וסולר מעל שישה

המחיר הגלוי של התפתחות זו נרשם בשווקים. במהלך השבוע צוטט ברנט מעל 105 דולר, ובהמשך קרוב ל־110 דולר לחבית. מחיר הסולר בארצות הברית עבר, לפי כמה מהדיווחים, שישה דולרים לגלון. טהרן משתמשת במספרים האלה כדי לטעון שהלחץ הכלכלי האמריקאי חזר כבומרנג ופוגע במשקי הבית ובמערכת הפוליטית בוושינגטון.

אולם זו תמונה דו־צדדית. איראן עצמה ממשיכה להתמודד עם שער חליפין תנודתי, עליות במחירי דלק ומדיניות חיסכון. העלאת המחיר במסלול השימוש בכרטיסי תחנות, לצד הרחבת מכסות וקידום הסבה לגז, חושפת את הפער בין מסר של עמידה איתנה לבין הצורך המעשי לצמצם הברחות וצריכה. הבורסה בטהרן עלתה לשיאים, אך אין בכך לבדו הוכחה לבריאות כלכלית; בתקופת מלחמה היא עשויה לשקף גם בריחה מנכסים כספיים אל מניות, מטבעות וזהב.

וינה מעלה את המחיר המדיני

ב־9 בספטמבר אישרה מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית החלטה להעביר את הסוגיה האיראנית למועצת הביטחון, ברוב של 23 תומכים, מול שלושה מתנגדים — רוסיה, סין וניז'ר — ושמונה נמנעים. עבור טהרן, ההחלטה אינה אירוע נפרד מהמלחמה: היא מוצגת כענישה על היעדר גישה שהתרחש, לטענתה, לאחר תקיפות אמריקאיות וישראליות במתקנים גרעיניים.

איראן, רוסיה וסין טוענות שההחלטה פוליטית ושמנגנון הסנאפבק איבד תוקף עם פקיעת החלטה 2231. ארצות הברית ובריטניה מציגות את התמונה ההפוכה וטוענות שהחזרת הסנקציות הושלמה. המחלוקת המשפטית אינה טכנית בלבד: היא מקשה על חידוש פיקוח, מפני שאיראן דורשת קודם ערבויות נגד תקיפות; ומנגד היא מספקת למערב הצדקה להגברת הלחץ כל עוד הפיקוח חסר.

בין כוח מיקוח לנתיב יציאה

מן הצד האיראני, השבוע נועד להוכיח שאי אפשר להפריד בין הורמוז, הבסיסים האמריקאיים, הסנקציות ותיק הגרעין. התפיסה היא שמכה במכלית אינה אירוע ימי בלבד, ושכל לחץ כלכלי חייב לקבל תשובה במרחב שבו העלות הבינלאומית מוחשית ביותר — נתיבי האנרגיה.

אבל האסטרטגיה הזו מגדילה גם את הסיכון לטעות חישוב. ככל שיותר מכליות, כלי שיט בלתי־מאוישים ובסיסים נכנסים למעגל התקיפות, כך קשה יותר להבחין בין איתות הרתעתי לבין צעד שמחייב הסלמה. השיחות של איראן עם עומאן, פקיסטן, סעודיה ודרום קוריאה מעידות שטהרן עדיין רוצה ערוץ מדיני; אך התנאים שהיא מציבה — הפסקת איומים, הקלה בסנקציות, נסיגות בזירות אזוריות והכרה בתפקידה בהורמוז — רחוקים מאוד מן העמדה האמריקאית.

השינוי של השבוע, אם כן, אינו סגירה מוחלטת של המצר אלא הקשחת משטר הכוח סביבו. איראן מבקשת להפוך את יכולת השיבוש שלה לעובדה מדינית שתכתיב הסדר. עד שתימצא נוסחה שמטפלת גם בביטחון השיט וגם בלחצים הרחבים יותר, הורמוז יישאר מוקד של עימות מתמשך — והמחיר ימשיך להצטבר הרבה מעבר לחופי איראן.