איראן בין אולטימטום להסדר
בקצרה
המגעים בניו יורק חשפו נכונות לשיח, אך פער עמוק בתנאי הפתיחה
פגישת הנציגים האמריקנים והאיראנים בניו יורק נמשכה לפי הדיווחים כשלוש שעות, אך שני הצדדים תיארו אותה באופן שונה. וושינגטון הציגה פתח להסכם, ואילו טהרן הדגישה כי ביקשה בעיקר למסור את תנאיה באמצעות מתווכים.
איראן קושרת את פתיחת הורמוז להסרת סנקציות, נכסים מוקפאים והפסקת הלחימה
לפי ההודעות מטהרן, פתיחת המצר מותנית בשורת ויתורים אמריקניים רחבה. הפרסום המאוחר יותר על הצעה להפסקת פעולות איבה לשבעה ימים מצביע על ניסיון איראני להציע שלב ביניים, לא על הסכם מלא.
הסנקציות על חברות התעופה הופכות את הבידוד האיראני למוחשי ומיידי
הגבלות הנחיתה והטיפול הקרקעי למטוסים איראניים התרחבו למדינות באזור והקשו על טיסות מסחריות. גם אם חלק מהנתיבים נותרו פתוחים, עצם הצורך לשוב על עקבותיה של טיסה בדרך לטג'יקיסטן המחיש את יעילות הלחץ.
המשבר החיצוני פוגש כלכלה איראנית חלשה ומחלוקת פנימית על דרך הפעולה
נתוני הצמיחה, המטבע, התרופות והאנרגיה שפורסמו השבוע מצביעים על עומק הקושי האזרחי. הביקורת על המגעים עם וושינגטון, כולל מצד גורמים המזוהים עם משמרות המהפכה, מקשה על ההנהגה להציג גמישות.
דיפלומטיה תחת איום
השבוע של איראן נפתח באווירת היערכות להסלמה, והסתיים בניסיון זהיר לעצב נתיב להסדר. מסרים אמריקניים על אפשרות להסכם לוו באיום חריף של הנשיא דונלד טראמפ על המשך בידוד כלכלי ועל פעולה אם איראן תחזור לפעילות באתרים גרעיניים רגישים. מנגד, טהרן לא הציגה ויתור חד־צדדי: היא הציבה את פתיחת מצר הורמוז ואת חידוש השיחות כחלק מחבילה שבה ארצות הברית תידרש לפעול ראשונה.
המגעים שנערכו בשולי עצרת האו״ם בניו יורק, בהשתתפות שליחים אמריקנים והמשלחת האיראנית, היו האירוע המדיני הבולט של השבוע. טראמפ תיאר את הפגישה כטובה וטען כי צפויה פגישה נוספת. מן הצד האיראני, לעומת זאת, הודגש שהשיחות נועדו להעביר תנאים באמצעות המתווכים ולא לנהל משא ומתן חופשי. הפער בין שתי הגרסאות אינו סמנטי: הוא חושף מחלוקת בסיסית על השאלה מי נדרש לבצע את הצעד הראשון.
הורמוז כמנוף ולא כוויתור
לפי דיווחים שצוטטו בערוצים שונים, איראן דרשה להסיר את המצור הימי, לשחרר נכסים מוקפאים, להקל את המלחמה הכלכלית ולהפסיק את הלחימה בזירות המזוהות עם ״ציר ההתנגדות״. בהמשך פורסמה גם הצעה להפסקת מעשי האיבה לשבעה ימים: ארצות הברית תסיר את הסנקציות על הנפט ותפסיק את המצור, ובתום התקופה ייפתח המצר ויחלו שיחות רחבות על תוכנית הגרעין.
זהו ניסיון להמיר את שליטתה של איראן ביכולת השיבוש הימי בנכס מדיני. הוא מגיע אחרי פגיעות בכלי שיט במרחב הורמוז, ובהן אירוע שבו כלי שיט עלה באש ושני בני אדם נהרגו. אולם ארצות הברית, לפי הדיווחים, דחתה את התנאים הראשוניים. גם ההצהרות מטהרן על אולטימטום קצר לביצוע כל התנאים מעידות שהמרחק בין מסגרת מגעים לבין הסכמה מעשית עודנו גדול.
המצור האווירי משנה את התמונה
במקביל למאבק על הים, הופעל מנוף לחץ חדש נגד מערך התעופה האיראני. האיום האמריקני לנתק מהמערכת הדולרית נמלי תעופה שיספקו שירותים לחברות איראניות יצר תגובת שרשרת: עיראק, אזרבייג׳ן, עומאן ומדינות נוספות הוזכרו כמגבילות טיסות, וטורקיה הטילה מגבלות משמעותיות. טיסה איראנית לדושנבה אף נאלצה לשוב לטהרן לאחר שלא קיבלה אישורי מעבר ונחיתה.
השלכות המהלך חורגות מנוחות הנוסעים. תעופה היא צינור לתנועת אנשים, מטען, חלפים ומסחר, ולכן הפגיעה בה מחריפה את תחושת הבידוד. בכירים איראנים איימו בתגובה על שדות תעופה במדינות המפרץ, אך איומים כאלה מדגישים גם את המגבלה: תגובה אלימה עלולה להרחיב עוד יותר את הקואליציה הכלכלית נגד טהרן.
לחץ פנימי על הנהגה מפוצלת
הלחץ החיצוני פוגש כלכלה פגיעה. במהלך השבוע פורסמו נתונים על התכווצות כלכלית, עליית שער הדולר ביותר מ־50% בתוך כחצי שנה, התייקרות תרופות ומחסור מתמשך במערך הבריאות. גם היערכות למחסור בגז בחורף והפסקת פעילות חלקית של משרדי ממשלה בשל מצוקת אנרגיה מציירות תמונה של משק שמתקשה לספוג זעזועים נוספים.
בתוך הממסד עצמו נחשפה מחלוקת. סוכנות תסנים, המזוהה עם משמרות המהפכה, תקפה את שר החוץ עבאס עראקצ׳י וטענה כי מגעיו עם האמריקנים לא תואמו כראוי. נשיא איראן מסעוד פזשכיאן הצהיר באו״ם כי ארצו אינה נרתעת ממשא ומתן, אך הדגיש שלא תקבל תכתיבים. מכאן שהשבוע לא הביא פריצת דרך, אלא חידד את המשוואה: טהרן זקוקה להקלה, וושינגטון מבקשת למצות את הלחץ — וביניהן ניצב הורמוז, מנוף שאיש מהצדדים אינו ממהר לוותר עליו.