נתניהו באו״ם: נאום לעולם ולבוחרים
בקצרה
נתניהו נשא נאום תקיף בעצרת האו״ם, מול יציאה נרחבת של נציגים מן האולם
תחילת נאומו של נתניהו לוותה בנטישה בולטת של חלק מהמשלחות. הוא הגיב לכך מן הבמה בקריאה למי שכינה ״פחדנים מוסריים״ לצאת, והפך את תגובת האולם לחלק מן המסר.
ראש הממשלה הציג את איראן, קטאר וטורקיה כאיומים מרכזיים על ישראל ועל האזור
נתניהו תקף את המשטר באיראן, את השקעתה של קטאר בהסתה ואת דבריו של ארדואן. הוא גם השיב לטענות על הגולן ועל קולוניאליזם, בנאום שנועד לקהל הבינלאומי אך נשא בבירור גם מטען פוליטי פנימי.
הביפר וציוד סטארלינק שימשו כאביזרים להעברת מסרים ביטחוניים ותודעתיים
הצגת הביפר התייחסה לפעולה הישראלית נגד חיזבאללה, ואילו סטארלינק הוצג כסמל ליכולת לעקוף את חסימות התקשורת של איראן. אלה היו מסרים ויזואליים שנועדו לזקק מדיניות מורכבת לכותרת פשוטה.
הביקור הקצר כלל פגישות עם מנהיגים, אך לא נקבעה פגישה עם טראמפ או בכירי ממשלו
לשכת ראש הממשלה מסרה כי בשל לוח זמנים צפוף נקבעו פגישות עם שורת מנהיגים אך לא עם טראמפ. לאחר הנאום דווח על פגישות עם נשיאי פרגוואי, פנמה ובוליביה ועל הזמנה להצטרף ל״הסכמי יצחק״.
הופעה מתוכננת לביקור קצר
ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע השבוע לניו יורק לזמן קצר במיוחד, סביב נאומו בעצרת הכללית של האו״ם. לוח הזמנים עצמו היה חלק מן המסר: במקום שבוע של פגישות מדיניות, ביקור מרוכז שנועד למקסם את במת העצרת. אלא שהתמונה שהתקבלה מן האולם הייתה מורכבת. משלחות רבות יצאו ממנו עם תחילת הנאום, ונתניהו בחר לא להתעלם מכך אלא להפוך את היציאה למרכיב בהופעתו.
״אם יש עוד פחדנים מוסריים״, אמר לעוזבים, הם מוזמנים לצאת. המילים ביטאו את הקו כולו: ישראל אינה מבקשת לרכך את עמדתה כדי לזכות באהדת האולם, אלא מציגה את עצמה כמי שנאבקת בלחצים דיפלומטיים ובמה שהיא רואה כסטנדרט כפול. זו הייתה פנייה למנהיגים זרים, אך לא פחות מכך פנייה לציבור הישראלי חודש לפני הבחירות.
איראן, קטאר, טורקיה והגולן
נתניהו הקדיש חלק מרכזי מן הנאום לאיראן. הוא אמר שלא רחוק היום שבו המשטר האיראני ייפול, והציג נתב לווייני של סטארלינק כסמל לחשש של טהרן מקשר חופשי בין אזרחיה לעולם. המסר השתלב בעימות המתמשך בין ארצות הברית לאיראן סביב הורמוז והגרעין, אך נתניהו הדגיש זווית ישראלית: תמיכה בהתנגדות למשטר ותפיסה של תקשורת חופשית ככלי אסטרטגי.
הוא תקף גם את קטאר בטענה שהשקיעה מיליארדים בהסתה ובשטיפת מוח נגד ישראל, ואת נשיא טורקיה רג׳פ טאיפ ארדואן על דבריו לגבי ישראל וירושלים. ביחס לסוריה פנה לנשיא אחמד א־שרע ואמר כי ליהודים היו שורשים בגולן עוד מימי התנ״ך. בדברים על בריטניה וצרפת הדף את ההאשמות בקולוניאליזם והזכיר את עברן הקולוניאלי. אלה אינן רק מחלוקות נקודתיות; הן משרטטות תפיסת עולם שלפיה ישראל ניצבת מול קואליציה רחבה של ביקורת, הטיה והכחשת ההיסטוריה שלה.
הביפר כגימיק וכהצהרה
הרגע הזכיר ביותר מן הנאום היה שליפת הביפר וההערה כי חיזבאללה ודאי זוכר אותו. האביזר הפך פעולה מודיעינית־צבאית מסובכת לסמל קליט של עליונות טכנולוגית ושל יכולת חדירה לאויב. זהו דפוס מוכר בנאומי נתניהו: שימוש בחפץ מוחשי כדי ליצור תמונה שתמשיך להסתובב ברשתות ובמהדורות, גם אחרי שהפרטים המדיניים יישכחו.
גם סטארלינק מילא תפקיד דומה, הפעם לא כהתרסה מול ארגון אויב אלא כהבטחה תודעתית לציבור באיראן. בהמשך ניגש השגריר דני דנון לנציג איראני עם הנתב שהוצג בנאום. המהלך היה סמלי בעיקרו, אך הוא המשיך את הקו שלפיו המאבק במשטר האיראני מתנהל גם בזירת המידע, לא רק באמצעות צבא וסנקציות.
פגישות מוגבלות וניסיון להרחיב מעגלים
מאחורי הקלעים, הביקור לא כלל פגישה עם טראמפ או עם בכירים בממשלו, למרות ניסיונות לתאם אותה. לשכת ראש הממשלה מסרה שפגישות נקבעו עם נשיאים וראשי ממשלה ממדינות שונות, ובהן יוון וסלובניה, אך סדר היום הקצר והחזרה לפני החג צמצמו את היקף המפגשים. היעדר פגישה אמריקנית בכירה הוא נתון מדיני חשוב, במיוחד בשבוע שבו וושינגטון מנהלת מגעים רגישים עם איראן.
לאחר הנאום הודיע נתניהו כי נפגש עם נשיאי פרגוואי, פנמה ובוליביה והזמין אותם להצטרף ל״הסכמי יצחק״ — המסגרת שהוא מציג כהרחבה עתידית של מעגל הידידות עם ישראל בכלכלה, חדשנות וביטחון. המהלך מצביע על ניסיון לפצות על האווירה העוינת בחלקים מן האו״ם באמצעות בניית קשרים דו־צדדיים, במיוחד באמריקה הלטינית.
בסופו של דבר, הנאום לא נועד לגשר על הפער עם מבקרי ישראל באולם. הוא נועד להמחיש אותו, להגדיר את קווי העימות ולהציג את נתניהו כמנהיג שאינו נסוג תחת לחץ. הצלחתו הדיפלומטית תימדד פחות במחיאות כפיים באותו ערב ויותר בשאלה אם הפגישות, הבריתות והמסרים שנלוו אליו יתורגמו לתמיכה ממשית בהמשך.