הורמוז בדרך להפוך לכביש אגרה

המאבק כבר אינו רק על פתיחת המצר

אחרי חודשים שבהם השאלה המרכזית הייתה האם מצר הורמוז ייפתח מחדש לתנועה חופשית, השבוע התברר שהוויכוח עבר לשלב אחר לגמרי: מי ישלוט בתנועה ביום שאחרי, מי יגבה כסף מהספינות, ומי יוכל להחליט איזו ספינה רשאית לעבור.

איראן ועומאן הגיעו להבנות על המאפיינים הגאוגרפיים של נתיבי השיט החדשים. לפי הפרטים שפורסמו, בשלב הראשון ספינות ייכנסו למצר דרך הנתיב הצפוני, הסמוך לאיראן, וייצאו דרך הנתיב הדרומי, הסמוך לעומאן. בהמשך אמור להיווצר נתיב מרכזי שבו הכניסה תנוהל בידי איראן והיציאה במשותף בידי איראן ועומאן.

עבור טהרן, זו אינה רק שאלה טכנית. המשמעות היא ניסיון להפוך את השליטה הצבאית שהשיגה במלחמה למנגנון קבוע של השפעה כלכלית ומדינית.

אגרה או "תשלום על שירותים"

המחלוקת החריפה ביותר נוגעת לכסף. האיראנים מתעקשים שלא מדובר באגרת מעבר אלא בתשלום עבור שירותים כמו ביטוח, תדלוק, אבטחה, ניקוי סביבתי ושירותי ניווט.

אלא שעל פי רויטרס, איראן דורשת סכום השווה ל-5%-7% מערך המטען שעובר במצר, בעוד עומאן דנה בשיעור של כ-3%. ארצות הברית מתנגדת לעצם גביית התשלום. גורמים בענף הספנות הזהירו כי המתווה הנוכחי עלול להיות כמעט בלתי אפשרי ליישום, בין היתר בגלל סנקציות אמריקניות ובעיות ביטוח שעלולות להיווצר לספינות שישלמו לגוף איראני.

זהו פער עצום. מבחינת ארה"ב, הסכמה למודל כזה יכולה להתפרש כהכרה בכך שאיראן הצליחה לשנות בכוח את כללי המשחק במעבר ימי בינלאומי. מבחינת טהרן, ויתור על התשלום לאחר חודשים של לחימה ושליטה בפועל במצר יהיה ויתור על אחד ההישגים החשובים ביותר שצברה.

טהרן רוצה גם לבחור מי עובר

במקביל למגעים עם עומאן, הפרלמנט האיראני מקדם הצעת חוק שאפתנית בהרבה. לפי ההצעה, כלי שיט אמריקניים, ישראליים ושל מדינות שיוגדרו "עוינות" לא יורשו לעבור במצר. גם מטענים הקשורים לישראל, צבאיים או אזרחיים, עשויים להיחסם.

הצעת החוק אף מאפשרת להטיל קנסות שיכולים להגיע עד 20% משווי המטען על מי שיפר את הכללים האיראניים.

כלומר, המודל האיראני איננו רק "שלמו ועברו". הוא מבקש להעניק לטהרן יכולת סינון פוליטית של הסחר הבינלאומי.

וטראמפ עדיין מאיים

כל זה קורה כאשר טראמפ ממשיך לנוע בין איומים קיצוניים לבין ניסיון להשיג הסכם. בתחילת השבוע הוא טען שעצר מתקפה גדולה לבקשת איראן ומדינות האזור, ובהמשך הזהיר שמדובר ב"הזדמנות האחרונה" של טהרן להגיע להסכם.

איראן מצידה מכחישה שמתנהל משא ומתן ישיר עם ארה"ב, ומציגה את המגעים ככאלה שמתנהלים עם עומאן בלבד. גם ביום חמישי דווח שהסכם עדיין לא הושלם, וגורמים אמריקניים הבהירו שלא יקבלו הסדר שיותיר את איראן בשליטה על המצר.

ובזמן שהדיפלומטים מדברים, המציאות בשטח ממשיכה להזכיר עד כמה הכול שברירי: השבוע דווח שוב על פיצוצים, ירי לעבר כלי שיט ותקיפות במצר.

אם ייחתם ההסכם, השאלה הגדולה כבר לא תהיה האם הורמוז פתוח. השאלה תהיה אם העולם קיבל מציאות חדשה שבה איראן הפכה מאיום על עורק האנרגיה החשוב בעולם לאחת ממנהלותיו