המפה הפוליטית מתפרקת ונבנית מחדש

"הליכוד כבר לא מייצג את בוחריו"

המשפט של גלעד ארדן בהשקת המפלגה החדשה שלו ושל יולי אדלשטיין מתמצת היטב את מה שקרה השבוע בפוליטיקה הישראלית.

שני פוליטיקאים שצמחו במשך עשרות שנים בתוך הליכוד החליטו לא לנסות לשנות אותו מבפנים, אלא להתחרות בו מבחוץ.

המפלגה החדשה עדיין יצאה לדרך ללא שם רשמי, אבל עם מסר ברור: ימין, גיוס ואחדות. ארדן התחייב שלא להצטרף לממשלה צרה, ואדלשטיין הציב שוב במרכז את סוגיית גיוס החרדים, הנושא שבגללו הסתכסך עם מפלגתו הקודמת.

היעד שלהם ברור: מצביעים שעזבו את הליכוד אבל לא את הימין.

כולם זזים

ארדן ואדלשטיין הם רק חלק מתופעה רחבה בהרבה.

דן אילוז, שעזב את הליכוד לאחר שהתנגד לחקיקה החרדית, עבר לישראל ביתנו וקיבל מקום ריאלי ברשימה.

איתן גינזבורג, לשעבר כחול לבן, הצטרף ל"ביחד" של נפתלי בנט.

חילי טרופר ויועז הנדל השיקו את "הבית הציוני", כאשר טרופר כבר הודיע שבממשלה עתידית ידרוש שהנדל יקבל את תיק הביטחון הלאומי.

והנתון שמסביר אולי יותר מכל את הטירוף הפוליטי הוא גורלו של המחנה הממלכתי הישן: אנשיו מפוזרים כיום בין מפלגותיהם של איזנקוט, גנץ, הליכוד, טרופר, בנט ושרן השכל.

המפלגות כבר אינן מתפצלות רק על ציר ימין ושמאל. הן מתפצלות סביב נתניהו, גיוס חרדים, שאלת שיתוף המפלגות הערביות, זהות שר הביטחון והיכולת להרכיב ממשלה רחבה.

ואז הגיע סגלוביץ

המהלך החריג ביותר של השבוע הגיע דווקא מיש עתיד.

יואב סגלוביץ, לשעבר סגן השר לביטחון הפנים ובכיר במשטרה, התפטר מהכנסת ועזב את יש עתיד. במקביל הוא מנהל מגעים עם מנסור עבאס סביב הצטרפות לרע"ם.

אם המהלך יושלם, סגלוביץ עשוי להיות היהודי הראשון ברשימת רע"ם, מפלגה שמנסה בשנים האחרונות להדגיש יותר ויותר זהות אזרחית ופחות דתית. לפי דיווחים, נבחנת האפשרות להציב אותו במקום השני ברשימה.

למה זה חשוב? משום שרע"ם אינה מנסה רק להוסיף עוד מועמד. היא מנסה להפוך את עצמה לשותפה לגיטימית יותר בעיני מצביעי המרכז והמפלגות הציוניות.

סקר אחד השבוע הראה שהצטרפות סגלוביץ עשויה להעלות את רע"ם מחמישה לשבעה מנדטים.

הגושים כבר לא מספרים את כל הסיפור

בסקרים האחרונים ממשיך גוש נתניהו להתקשות להגיע לרוב. בסקר מעריב שפורסם ביום שישי קיבל גוש הקואליציה 49 מנדטים, מול 57 למפלגות האופוזיציה הציוניות, כאשר הבית הציוני עם ארבעה מנדטים יכול להביא אותן ל-61. המפלגות הערביות קיבלו יחד עשרה מנדטים. הסקר נערך עוד לפני הכרזת ארדן ואדלשטיין.

אבל זו בדיוק הבעיה עם ספירת גושים.

לא ברור שכל המפלגות שמוגדרות "אופוזיציה" יסכימו לשבת יחד. לא ברור מי יסכים להישען על רע"ם. לא ברור אילו מהמפלגות החדשות יעברו בכלל את אחוז החסימה.

מה שכן ברור הוא שבחירות 2026 הולכות ונראות פחות כמו קרב בין שני מחנות ויותר כמו מכירה פומבית של קולות המרכז והימין.

כולם מנסים למצוא את אותם מצביעים: ימניים שרוצים שינוי, מרכזיסטים שרוצים ממשלה רחבה, אנשי מילואים שמעמידים את סוגיית הגיוס בראש סדר העדיפויות ומצביעים שמתנגדים לנתניהו אבל גם לא רוצים ממשלת שמאל.

שלושה חודשים לבחירות, המפה הפוליטית עדיין רחוקה מאוד מהצורה הסופית שלה