לבנון: מי יפרק את חיזבאללה?

כולם רוצים את אותו סוף, אבל בסדר הפוך

על הנייר, נקודת הסיום של המלחמה בלבנון די ברורה: חיזבאללה ללא נשק עצמאי, צבא לבנון אחראי על השטח וצה״ל חוזר לישראל.

הוויכוח הוא על סדר הפעולות.

ישראל דורשת שפירוק חיזבאללה יהיה ממשי ומאומת לפני נסיגה מלאה. שר הביטחון ישראל כ״ץ אמר השבוע כי צה״ל נערך לשהייה ארוכה באזורי הביטחון וכי לא תהיה נסיגה כל עוד האיום נשאר. מנגד, חיזבאללה טוען שלא ניתן לדון ברצינות בפירוק נשקו בזמן שישראל ממשיכה להחזיק שטח לבנוני.

המסגרת האמריקנית שנחתמה ב-26 ביוני אמורה לפתור בדיוק את בעיית הביצה והתרנגולת הזו: נסיגה ישראלית מדורגת במקביל להתקדמות ניתנת לאימות בפירוק הנשק ובהעברת השטח לאחריות צבא לבנון.

כוח בינלאומי במקום יוניפי״ל?

השבוע דווח כי בריטניה, איטליה, שווייץ ואינדונזיה נמצאות ברשימת המדינות שנבחנות למנגנון שיוודא כי חיזבאללה אכן מתפרק מנשקו. התוכנית אינה בהכרח כוח שמירת שלום קלאסי. אחד הרעיונות הוא שמדינות זרות יספקו כוח אדם, מומחים ומפקחים שיאמתו את פעילות צבא לבנון בשטח.

אלא שכעבור יממה הגיעה הבהרה מביירות: גורם לבנוני הכחיש שלבנון כבר הסכימה לרשימה הסופית של ארבע המדינות, ואמר שהנושא עדיין נמצא במשא ומתן מול ארצות הברית. כלומר, המדינות אכן נמצאות על השולחן, אבל המנגנון עוד רחוק מסיכום.

וזה אינו הפרט היחיד שנותר פתוח. ישראל רוצה שמנגנון הפירוק יוכל להגיע גם לבתים פרטיים שבהם מוסתרים אמצעי לחימה. בלבנון חוששים שפעולות כאלה עלולות ליצור עימות ישיר בין הצבא הלבנוני לבין האוכלוסייה השיעית.

ובינתיים צה״ל ממשיך לעבוד

בשטח אין המתנה להסכם. כוחות צה״ל ממשיכים לפעול בדרום לבנון, לאתר תשתיות ואמצעי לחימה ולהשמיד אותם. השבוע נמצאו בין היתר רקטות RPG ואמל״ח נוסף, ובוצעו תקיפות במספר מוקדים בדרום המדינה.

התוצאה היא מצב ביניים שלא יכול להיות קבוע באמת: ישראל מחזיקה אזור ביטחון, צבא לבנון אמור להרחיב בהדרגה את שליטתו, חיזבאללה עדיין חמוש, וארצות הברית מנסה לבנות מנגנון שכולם יסכימו לסמוך עליו.

אם המודל יצליח, זו עשויה להיות הפעם הראשונה שבה מלחמה גדולה עם חיזבאללה מסתיימת לא רק בהפסקת אש, אלא בשינוי ממשי של מאזן הכוחות בתוך לבנון.

אם הוא ייכשל, שני הצדדים כבר נמצאים בעמדות שמאפשרות להם לחזור מהר מאוד למלחמה.