עזה: פירוז תחילה, סיכולים במקביל

מסלול מדיני שנבחן תחת אש

השבוע בעזה התנהל בשני מסלולים מקבילים, ולעיתים סותרים לכאורה: מאמץ אמריקאי-בינלאומי לעצב שלב חדש ברצועה, ומנגד המשך פעילות צבאית ישראלית נגד תשתיות, מפקדים ומחבלים של חמאס והג׳יהאד האסלאמי. המפגש שיוחס לג׳ארד קושנר ולהנהגת חמאס בקהיר, לצד פגישתו לאחר מכן עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ונציגי מועצת השלום, העמיד במרכז את השאלה שאינה יורדת מסדר היום: מי יפרק את חמאס מנשקו, ובאיזה סדר פעולות.

לשכת ראש הממשלה הודיעה כי ישראל ומועצת השלום הסכימו להקים שתי קבוצות עבודה. הראשונה אמורה לעסוק בפירוק הנשק ובפירוז הרצועה; השנייה בתברואה, מים נקיים ובריאות הציבור. ההודעה הדגישה שהפירוז אמור להסתיים לפני תחילת שיקום כלשהו. למחרת הוסיפה הלשכה כי הדרג המדיני לא אישר את כניסתו של כוח בינלאומי לרצועה, ובכך סימנה שגם אם נבחנים מנגנונים חיצוניים, אין עדיין הסכמה ישראלית על פריסתם או על סמכויותיהם.

התנאי הישראלי והפער מול חמאס

לפי תדרוכים שיוחסו לגורמים במועצת השלום, ישראל לא תידרש לפרוס מחדש את כוחותיה מחוץ לרצועה לפני פירוק מלא של חמאס מנשקו ופירוז עזה. אותם גורמים תיארו גם שמירת זכות ישראלית לפעול אם הארגון ישוב להתעצם או יקדם טרור. זהו תנאי רחב בהרבה מהפסקת אש זמנית: הוא קושר שיקום אזרחי, הסדרי ביטחון ונוכחות צבאית לתוצאה מדידה של פירוק יכולות צבאיות ומנהרות.

אלא שהאיתותים מחמאס היו מורכבים. בעוד שחלק מהדיווחים הציגו נכונות לשיח על תוכנית טראמפ, נציג חמאס בטהרן הצהיר כי הנשק יישאר כל עוד קיים כיבוש. גם ההצהרות הפומביות של הארגון לאחר התקיפות בעזה התמקדו בהאשמת ישראל בטרפוד המגעים, ולא בהתחייבות גלויה ומפורטת לפירוק נשק. הפער הזה הוא לב המחלוקת: וושינגטון וישראל מדברות על פירוז כתנאי כניסה למסלול מדיני, ואילו חמאס אינו מציג קבלה פומבית של התנאי.

הסיכולים נמשכו גם בעת המגעים

במקביל לשיחות, צה״ל הודיע על שורת תקיפות ממוקדות. ב-16 באוגוסט הותקפו מחבלים בחאן יונס ובנוסייראת. ב-18 באוגוסט הותקף כינוס במרחב שאטי, וצה״ל הודיע בהמשך כי חוסלו מפקד פלוגה ושלושה מפקדי מחלקות נוח׳בה מגדוד בית לאהיא; לפי הודעת הצבא, אחד מהם השתתף בפשיטה ב-7 באוקטובר. יום לאחר מכן הודיע צה״ל על תקיפות בנוסייראת ובדרג׳ תופאח נגד מפקד שפשט לישראל ומחבלים שתכננו, לפי הטענה, מתווי טרור נגד כוחות צה״ל.

התקיפה בתחנת משטרה בעיר עזה ב-19 באוגוסט המחישה את המחלוקת על אופי היעדים. צה״ל ושב״כ מסרו כי מחבלים פעלו מתוך התחנה האזרחית לצרכים צבאיים. חמאס אישר שרוב ההרוגים היו אנשי משטרה וקצינים, אך הציג את האירוע כפגיעה במוסד אזרחי. מבחינה מדינית, מדובר במחלוקת בעלת משמעות: אם מוסדות שלטוניים משמשים גם לפעילות צבאית, כל ניסיון לבנות מנגנון אזרחי חלופי ברצועה נעשה מסובך בהרבה.

השבוע הבא: מבחן היישום

ההבנות שנמסרו אינן עדיין הסכם ביצועי. אין פירוט פומבי על מי יאסוף נשק, כיצד יאומת פירוק מנהרות, מה יהיה מעמדם של אנשי חמאס שאינם לוחמים, או מי ישלוט בשטח בתקופת המעבר. גם הכוח הבינלאומי שעליו דווח טרם קיבל אישור ישראלי, לפי לשכת ראש הממשלה.

לכן, השבוע לא סימן מעבר מלחימה להסדרה אלא ניסיון לייצר הסדרה מתוך לחימה. מבחן ההמשך יהיה כפול: האם יימצא מנגנון שבאמת מסוגל לכפות פירוז, והאם ההתחייבות האזרחית לשיקום מים, תברואה ובריאות תוכל לצאת לדרך בלי להעניק לחמאס מרחב להתארגנות מחדש.