וינטר משנה את חשבון הקולות בימין

מפלגה חדשה במרחב שבו כל מנדט קובע

השקת רשימת "עמך ישראל" בראשות תא״ל במילואים עופר וינטר הייתה האירוע הפוליטי המשמעותי ביותר בימין השבוע. וינטר נכנס לזירה לא כעוד מועמד מקומי, אלא כמפקד לשעבר בעל פרופיל ציבורי גבוה, עם מסר של ימין אידאולוגי, ביטחוני וחברתי. לרשימה הוצגו מצטרפים בהם פעיל ההסברה יוסף חדאד, נטעלי שם טוב, סיגל קרואניק מבארי, דוידי בן ציון, פלר חסן-נחום, אלי ג׳ינו, עורכי הדין ערן בן ארי וללי דרעי ואחרים.

ברמת הסמלים, חדאד תפס מקום מרכזי בהשקה והצהיר כי בכוונתו להיות הערבי הראשון בקבינט המדיני-ביטחוני. וינטר עצמו דיבר על השתייכות ברורה למחנה הימין, על גיוס חרדים, ועל קידום הגירה מרצון מעזה. אלה עמדות שממקמות את הרשימה קרוב לבסיס הימני-לאומי, אך גם פותחות מאבק על אותו מאגר מצביעים שממנו שואבות הליכוד, הציונות הדתית ועוצמה יהודית.

נתניהו קיבל התחייבות, לא שקט

בימים הראשונים לאחר ההשקה נותרה פתוחה השאלה המכרעת מבחינת נתניהו: תחת מי ישב וינטר לאחר הבחירות. אנשי הרשימה אותתו בתחילה כי ישבו רק תחת נתניהו, אך וינטר לא אמר זאת בנאום ההשקה. בהמשך הוא הבהיר פומבית שימליץ רק על נתניהו כמנהיג מחנה הימין, לצד הדגשה ש"אנחנו לא עובדים אצלו".

ההתחייבות מצמצמת את החשש שרשימה חדשה תהפוך ללשון מאזניים נגד נתניהו, אך אינה פותרת את שאלת האריתמטיקה. מפלגה שמקבלת קולות מן הימין ולא עוברת את אחוז החסימה עלולה לגרוע מנדטים מהגוש כולו. גם מפלגה שעוברת יכולה לשנות את חלוקת הכוח הפנימית ולפגוע במפלגה אחרת עד כדי הפלתה מתחת לרף. לכן תגובת הליכוד לא הייתה רק ויכוח אישי עם וינטר, אלא ניסיון לנהל סיכונים אלקטורליים.

נתניהו קרא לבוחרים שלא לבזבז קול על מפלגות קטנות, ובהמשך דרש מוינטר, מאבי מעוז וממשה פייגלין להתאחד עם מסגרות קיימות או לפרוש. הוא אמר כי אין לו בעיה אישית עם וינטר אלא "בעיה לאומית" של פגיעה במפלגות אחרות. זוהי אסטרטגיה מוכרת של מפלגה גדולה, אך הפעם היא מגיעה אחרי שהפריימריז בליכוד אמנם הסתיימו, בעוד בעיית הגוש רק החריפה.

הסקרים מסבירים את הדחיפות

הסקרים שפורסמו השבוע אינם נבואה, והם אף הציגו תוצאות שונות מאוד זה מזה. בחלקם קיבלה רשימת וינטר ארבעה או חמישה מנדטים; בחלק אחר היא לא עברה את אחוז החסימה. נקודת ההסכמה הייתה אחרת: ריצה שלו עלולה להוריד את הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ׳ מתחת לאחוז החסימה או להחליש את גוש נתניהו גם אם וינטר עצמו יעבור.

משמעות הדבר היא שהקרב אינו רק על מספר המנדטים של וינטר, אלא על פיזור הקולות. מפלגות קטנות נמדדות לא רק בכוחן, אלא גם בשאלה מה הן עושות לשכנותיהן על הסקאלה האידאולוגית. ככל שהפער בין מעבר לאי-מעבר קטן, גובר הלחץ לאיחודים, לשיריונים ולפרישות. זו הסיבה שנתניהו ביקש לקדם הסדרים עוד לפני סגירת הרשימות.

הצעת האיחוד נתקלה בסירוב

ביום רביעי קרא נתניהו לבן גביר ולסמוטריץ׳ להתאחד והזמין את שניהם לפגישות. סמוטריץ׳ הצטרף פומבית לקריאה ל"אחדות ואחריות", אולם בן גביר טען שנתניהו רוצה באיחוד כדי להקטין אותו. למחרת הודיעה עוצמה יהודית באופן חד-משמעי כי היא והציונות הדתית לא יתמודדו יחד, וכי לא יתקיימו מגעים בעניין.

במקום זאת הציעה עוצמה שתי חלופות: איחוד רחב יותר של כלל רסיסי המפלגות הקטנות, או שימוש בשיריונים שקיבל נתניהו בליכוד עבור סמוטריץ׳. אלה רעיונות שונים לחלוטין מבחינת יחסי הכוח: האחד מבקש ליצור רשימה גדולה יותר מחוץ לליכוד, והשני עשוי להכניס חלק מן השחקנים אל תוך הרשימה הגדולה של נתניהו. שניהם דורשים ויתורים אישיים ואידאולוגיים, ולכן אין ודאות שיהיו ישימים.

המבחן: עצמאות או אחריות גושית

וינטר נכנס למערכת עם יתרון של תנופה ותשומת לב. הוא מציע ייצוג למי שמבקשים ימין ביטחוני חד יותר, אך אינו רוצים בהכרח לבחור באחת המפלגות הקיימות. החיסרון הוא שהמנדטים הדרושים כדי לייצר נוכחות בכנסת עלולים, בתרחיש מסוים, להפוך לקולות שמונעים מן הימין להקים ממשלה.

ההבהרה שימליץ על נתניהו משנה את המפה, אך לא מסיימת את הדיון. השאלות שנותרו הן כמה כוח תקבל הרשימה בפועל, האם תגיע להסדר עם מפלגה קיימת, והאם נתניהו יצליח לייצר רשת ביטחון לסמוטריץ׳ ולמפלגות הקטנות. בעוד חודשיים לבחירות, המאבק בימין מתנהל פחות על זהות המנהיג ויותר על משמעת הגוש — ועל מחירו של כל קול שלא ייספר.